תרומת זרע - חלק ד

חלק ד

רוי נסע לבית אמו בגבעתיים. כמעט כל יום דיבר איתה ושאל לשלומה. אמו רחל, אישה כבת 65, במשך שנות חייה עבדה כזבנית בסופר גדול בצפון העיר. רחל נמוכת קומה שמעולם לא התחתנה, בגיל שלושים החליטה להביא ילד לעולם. רוי נולד מתרומת זרע שקיבלה, ועם לידתו לא היה מאושר ממנה. רחל הסתירה מרוי את  המידע לגבי תרומת הזרע. היא רצתה לחכות שרוי יהיה בן שמונה עשרה ואז לספר לו. אבל היא לא סיפרה, ורוי למרבה ההפתעה ממש לא התעניין מי אביו הביולוגי. הוא מאד אהב את אמו, ודאג לשלומה. בגיל עשרים וחמש עזב את הבית ושכר לעצמו דירה קטנה בתל- אביב.

"הי אמא, מה שלומך" רוי ניסה להסתיר את סערת הרגשות בו הוא  נמצא.

"בסדר רוי, מה שלומך אתה? איך זה שבאת ככה באמצע היום בלי להודיע?"

"אני באתי כי אני רוצה לשאול אותך כמה שאלות?" פניו הרציניים של רוי הלחיצו את רחל אמו.

" קרה משהו רוי?" שאלה בקול מהוסס.

"האם אני נולדתי מתרומת זרע?" שאל רוי והישיר מבטו אל עיניה של אמו.

רחל הביטה ברוי, ולאחר כמה שניות של דומיה מצידה ענתה לו.

"כן רוי, אתה נולדת מתרומת זרע"

"אז למה לא סיפרת לי?" נימה של כעס היתה בדבריו של רוי.

"רציתי לספר לך בגיל שמונה עשרה אבל כל הזמן דחיתי, ואתה לא התעניינת אף פעם מי היה אביך אז יצא שלא סיפרתי לך". רחל השפילה מבטה והחלה לבכות.

" אמא, זה בסדר, אל תבכי, העיקר שעכשיו אני יודע שנולדתי מתרומת זרע".

רוי חיבק את אמו וניסה להרגיע אותה.

"תגידי אמא, את יודעת על ילדים נוספים שנולדו מתרומת זרע של אותו תורם?"

"לא, אני לא יודעת, למה אתה שואל?" רחל נדרכה, וסימנים של חרדה נשמעו בקולה.

"מישהי טוענת שהיא אחות שלי, גם היא נולדה מתרומת זרע מאותו תורם שתרם גם לך" אמר רוי בהתרגשות.

"מה!!" קריאת הפתעה יצאה מפיה של אמו רחל.

"כן, היא השיגה את המייל שלי, ושלחה לי מייל עם מספר הטלפון שלה, היא יודעת איפה אני גר, היא  יודעת מהי המכונית שלי. אתמול התקשרתי אליה והיא אמרה לי שהיא אחותי מתרומת זרע של אותו תורם".

רחל אמו של רוי היתה המומה, המילים נעתקו מפיה.

"מאיפה יש לה את כל המידע הזה ?" שאלה אחרי דקה של שתיקה.

"אני לא יודע, לכן אני רוצה לברר זאת איתה"

"איך אתה מתכוון לעשות זאת "

"קבעתי להיפגש איתה מחר בשעה 11:00"

"מה היא רוצה ממך?" שאלה רחל בהתרגשות רבה.

"הבנתי שהיא במצוקה כלכלית ורוצה ממני עזרה"

"אני מחזיקה לך אצבעות. אני בטוחה שאתה יודע מה לעשות."

"אני מקווה אימא."

"טוב אימא, אני צריך ללכת"

רוי חיבק את אמו שנראתה מהרהרת, בדמיונה ראתה את עצמה מחזיקה תינוק קטן באמצע המדבר כשסופת חול מקשה על הנשימה והראייה, והיא הולכת ומחפשת מקום מבטחים להסתתר בו ולהימלט מהסופה.

"שאלוהים יהיה איתך" אמרה לרוי רגע לפני שפנה לצאת מהבית.

ההמשך ביום א הקרוב..