חלק ו
חודשיים קודם לכן צלצל הטלפון במשרדו של רוי. דנה הרימה את השפופרת.
"הלו? " אמרה בקול רשמי משהו.
"תראי, את לא מכירה אותי, קוראים לי מיטל, ואני נולדתי מתרומת זרע. אני יודעת שיש עוד אשה אחת שקיבלה תרומת זרע וקוראים לה רחל. לרחל יש בן בסביבות גיל 35, ואני משערת שהוא עובד כאן". מיטל דיברה בלחש.
דנה היתה המומה, לאחר דקת דומייה ענתה:
"תשמעי, אני חושבת שאנחנו צריכות להיפגש בארבע עיניים, ולדבר על זה, זו לא יכולה להיות שיחה לטלפון"
"איפה את רוצה שניפגש, אני גרה בבאר שבע." ענתה מיטל.
"אני אגיע לבאר שבע ביום שלישי, אני אקח יום חופש." השיבה דנה.
"נהדר, תגיעי לסניף ארומה בקניון החדש בשעה 12:00, זה בסדר מבחינתך?"
"סגרנו, ניפגש ביום שלישי בארומה בקניון" השיבה דנה.
"מה הסיפור מיטל? שאלה דנה כשנפגשו בארומה. היא היתה מאד נרגשת.
"תשמעי דנה, אני יודעת שיש לי אח למחצה, אמו קיבלה תרומת זרע מאותו גבר שאמי קיבלה. אמי נפטרה לפני שנתיים , ולפני שנפטרה היא גילתה לי את הסוד הזה. היא גם נתנה לי פרטים מזהים על אותה אישה והיכן היא גרה. אני יודעת ששמה רחל, והיא גרה בגבעתיים. בברור שעשיתי יש לה בן בשם רוי שגר בתל-אביב, ועובד בחברה לסחר חוץ שמשרדה בתל-אביב. חיפוש קצר בגוגל, ומצאתי את הכתובת ואת מספר הטלפון, ואז התקשרתי".
דנה היתה המומה, המילים נעתקו מפיה.
"מה בדיוק את רוצה מרוי אם יתברר שהוא באמת אחיך למחצה?" שאלה דנה בקול נרגש.
"תראי, אני לומדת באוניברסיטת באר שבע, אני כרגע במצוקה כלכלית, כל רגע יכולים לזרוק אותי מהדירה השכורה. רציתי לבקש עזרה מרוי בתשלום שכר הדירה לפחות עד סוף שנת הלימודים. חוץ מזה רציתי להכיר אותו", אין לי אף אחד שאני יכולה להיעזר בו". ניכר כי מיטל הייתה מאד נרגשת ולחוצה.
"תראי מיטל, אני אתן לך את מספר הטלפון הנייד של רוי, את המייל שלו ואת הכתובת בה הוא גר, יש לו יונדאי 20 בצבע אפור שחונה בחניון של הבניין. אני מקווה שהפרטים אלה יעזרו לך להיפגש עם רוי, אני מבקשת ממך רק אל תגידי לו שאני נתתי לך את המידע הזה. אם תגידי הוא יפטר אותי".
אני מבטיחה דנה, תודה על העזרה, אני מקווה שיום אחד אוכל לגמול לך על כך."
"אני צריכה לחזור לתל-אביב מיטל" אמרה דנה לאחר שסיימה לשתות את כוס הקפה שהזמינה.
"תודה על כל מה שעשית בשבילי, השיבה מיטל.
לאחר שנפרדו דנה הזמינה מונית לתחנת הרכבת חזרה לביתה בתל אביב ומיטל חזרה לביתה להמשיך לחשב את צעדיה.
***
חלק ז
"בואי תכנסי מיטל ", רוי קרא למיטל מחדרו. מיטל קמה ממקומה ונכנסה שוב לחדר.
"אני מצטער, זאת היתה שיחה דחופה"
"זה בסדר, אני מבינה" ענתה מיטל בקול רגוע.
"תסבירי לי עכשיו איך הכרת אותי? איך ידעת את מספר הטלפון שלי? את סוג המכונית שלי?
"זה מאד פשוט, כל המידע הזה מצאתי באינטרנט. הגעתי לתל- אביב לפני מספר ימים, צפיתי בך יורד לרכב, עקבתי אחריך עד למקום עבודתך. למחרת הגעתי מוקדם בבוקר, ושמתי את הפתק על השמשה הקדמית של המכונית" מיטל דיברה בקול רגוע, הביטה בפניו של רוי וידעה שהיא שיקרה כדי לא לפגוע בדנה.
רוי הביט במיטל, והיה מוקסם ממנה. הוא לא "קנה" את ההסבר שלה אך החליט להניח לזה.
"אני עוד אבדוק איך כל המידע הזה הגיע אליה" אמר לעצמו.
"אז אנחנו אחים למחצה?" אמר אחרי דקה של דומיה בה ניסה להפנים את מה שמיטל אמרה לו.
"כן רוי, ואתה היחיד שיכול לעזור לי, אין לי אף אחד אחר שאני יכולה לפנות אליו". השיבה מיטל.
רוי קם ממקומו, וניגש לבר המשקאות הקטן שהיה צמוד לארון על הקיר מאחוריו.
"אפשר למזוג לך כוס יין? " שאל כשהוא מוציא שתי כוסות ובקבוק יין אדום.
"אשמח לשתות אבל מעט". מיטל הביטה ברוי במבט תוהה שלא מבין מה הכוונה שלו.
רוי מזג יין בשתי הכוסות, והגיש למיטל את הכוס עם מעט היין שבתוכה .
"לחיים" אמר כששתה את היין .
"לחיים" השיבה מיטל, כשלגמה לגימה קטנה מהכוס.
רוי בחן את מיטל מכף רגל ועד ראש. הוא ראה מולו אישה צעירה ויפה. בליבו חשב כמה חבל שהוא לא יכול לצאת איתה לדייט.
"האם אתה בטוח שהיא אחותך?" אמר לו קול פנימי.
"צריך לבדוק את זה, אל תסתמך על דיבורים" חזר ושכנע את עצמו.
"לכמה כסף את זקוקה?" שאל רוי כשהוא מישיר את מבטו לעיניה של מיטל.
"עשרים אלף ₪ שזה שכר דירה לחמישה חודשים" ענתה מיטל בקול רועד.
"אני מוכן לתת לך את הכסף בתנאי שנעשה בדיקת דנ"א כדי לוודא בוודאות שאנחנו אחים" אמר רוי כשהוא חזר והתיישב בכיסאו.
"אין בעיה, אני מוכנה לעשות את הבדיקה" ענתה מיטל.
"היכן נמצאת מעבדה לבדיקות גנטיות לבדיקת קירבה משפחתית בתל-אביב?" רוי הקליד את השאלה במנוע החיפוש של גוגל, ולהפתעתו מעבדה המתמחה בכך נמצאת במרחק לא רב ממשרדי החברה.
רוי התקשר למספר הטלפון שהיה באתר, וביקש את הפרטים לביצוע הבדיקה.
"הבדיקה נקבעה לעוד יומיים בשעה חמש בערב" אמר רוי.
"מצוין, אני אגיע, רק תן לי את הכתובת " ענתה מיטל.
"אני מעביר לך לחשבון עכשיו חמשת אלפים ₪, והשאר אחרי קבלת התוצאות"
"בסדר גמור".
רוי העביר לחשבונה של מיטל את חמשת אלפים השקלים תוך שהוא מהרהר בינו לבין עצמו אם הצעד שעשה הוא נכון.
"אז ניפגש במעבדה בעוד יומיים" אמר לה.
"תודה על הכסף, אני מעריכה את זה מאד, כן אני אגיע." אמרה מיטל ובלי הכנה מוקדמת ניגשה לרוי וחיבקה אותו.
"להתראות בעוד יומיים, ניפגש במעבדה בשעה חמש" אמרה כשעזבה את המשרד. דנה שראתה את מיטל עוזבת החליטה להכנס לחדר של רוי.
"אתה בטוח שעשית את הצעד הנכון? שאלה דנה שנכנסה לחדר והביטה ברוי שנשאר עומד עם פנים מהרהרות.
"תראי דנה, מיטל נראתה ונשמעה אמינה, אולי היא באמת אחותי למחצה. לי אין משפחה מלבד אימי. אבל נבדוק זאת בימים הקרובים."
"אני מקווה בשבילך שאתה צודק" ענתה .
"תודה דנה, גם אני מקווה." ענה רוי כשהוא אורז את חפציו בתיקו .
"דנה אני יוצא עכשיו, נתראה מחר בבוקר."
"להתראות רוי" ענתה דנה שהיתה עסוקה בהכנת דוח מצב שבועי.
כשרוי עזב את המשרד דנה הביטה סביבה ואז צלצלה למיטל.
ההמשך ביום רביעי
