רומא תמיד

דְּרָכִים רַבּוֹת

לְפָנֵינוּ נִפְרָשׂוֹת

כָּךְ בְּמַהֲלַךְ הַחַיִּים

וְאַתָּה לֹא רוֹצֶה

לָקַחַת סִכּוּנִים

וּבוֹחֵר רַק בַּדְּרָכִים

כְּמוֹ הָיוּ לְרוֹמָא מוֹבִילִים..

מקסים צביקה היקר , אתה לא היחיד שלא לוקח סיכונים בחיים למרות שידוע שהם יכולים להיות כל כך משעממים.

שבת שלום

שמוליק

והים איננו מלא. סופג ומכיל את הכל . טיפה בים. אלה מחשבותינו ואלה אנחנו

המוטו שלך לחיים לא להשתנות ולא לקחת סיכונים. אני לא בטוחה שהיית כך כילד. ילדים לוקחים סיכונים מתמימות כנראה, ובטוח משתנים. ואולי אתה מתכוון לבית הפיזי, ואתה חי כיום באותו בית בו גדלת. 

אני שומרת על הילדה שלי במובן של לשמר איזו תמימות, סקרנות ויצירתיות. פיזית אין בי געגוע לבית ילדותי, ביקרתי שם כמה פעמים-לא התעורר בי רגש נוסטלגי.

אני קצת דומה לך 

והרבה אני חושבת 

זה טוב? זה לא טוב? 

מה אנחנו מפסידים בדרך? 

שבת טובה יקר

רק מלהזכיר את רומא....כבר לא נותרו לי כוחות נפש לקרא את השיר:)

כמה כייף להשאר שם תמיד 

ובמיוחד שלקחת סיכונים... 

.

תשובות, תשובה, אין לי. 

העיקר: טוב לךָ, לפי שירךָ. 

מדַבר אליי רבּוֹת. 

תודה רבה-רבה!, צביקה יקר מאוד. 

רבקה

---

לא ממהר לקחת סיכונים,

עושה חושבים, לא ממהר,

הולך בדרך בטוחה

וכל הדרכים מתנקזים אל מחוזות ילדותך  ...

ולי עשית געגוע ענק בלב

אני מאד מתגעגעת לילדותי  ...