תולה הכבסים

עֶשְׂרִים שָׁנִים עָבְרוּ

הוּא לֹא מָה שֶׁהָיָה

כּוֹבַע גֶּרֶב עַל רֹאשׁוֹ

שֶׁמַּסְתִּיר אֶת קָרַחְתּוֹ

הַגִּיל  בּוֹ נָתַן אֶת אוֹתוֹתָיו

וְאֶת אִשְׁתּוֹ שֶׁבָּהּ גָּעַר

הוּא מְחַפֵּשׂ עַכְשָׁו

וּכְשֶׁתּוֹלֶה כְּבָסִים 

מְצִיפִים אוֹתוֹ גַּעְגּוּעִים

עַל הָאִשָּׁה וְהַיָּמִים 

שֶׁלֹּא יָשׁוּבוּ עוֹד.

שיר מרגש ומלא געגועים של גבר שמבין עכשיו כמה אשתו שבה גער היתה חשובה בשבילו.

שבת שלום ומבורך

שמוליק

צחוק הגורל במידה מסוימת. התנהגותו כגבר צעיר לעומת גורלו בבדידות בבגרותו. חזק השיר ועוצמתי. 

עצוב לראות מה עשו עשרים שנים לצעיר הנמרץ יפה הבלורית

היום הוא תולה כביסה בדממה

אין לו על מי לצעוק

ואין לו בלורית שחורה לנער.

כך חולפת תהילת נעורים

עיתים טיבם של החיים ללמד לקח. 

שבת טובה

הוא היה וגם מתעלל לא מעט באשתו המסכנה, ועתה מה נותר מחייו ? 

אז כשהיתה לו בלורית הוא צעק על אישתו המכורכמת והנכלמת. מקומם, כשהוא הרגיש חזק הוא לא נתן עוצמה לאישה שלו. והיום הוא מתבסס כתולה כבסים. מכבס ותולה? או רק תולה מה שהיא כיבסה? 

.

אהבתי מאוד-מאוד אֶת הדימוי "שדיים עמוסים בזיכרונות" . 

תודה רבה-רבה!, צביקה יקר. 

רבקה

---

לא נשארים צעירים לנצח,

אל לו לאדם להתגרות בגורלו  ...

שבוע מבורך צבי.