הפתעה בזימבבוא / פרק יא

הפתעה בזימבבוא / פרק יא

יום שבת, הרחוב ריק מאדם בשעה מוקדמת כל כך בבוקר, השמש בקרניה הראשונות האירה את כל הבתים הפרטיים שבעליהם עדיין נמים, טיפות הטל על עלי העצים והשיחים שבחצרות נראים כמו אבני חן לבנות שמחכים לליטוש. חתולות שבעות מטיילות על המדרכה בלי לשים לב אליי, רק הכלב של השכן התחיל לנבוח כשראה את המונית.

אמא שלי מתעוררת מוקדם בבוקר, אבל היום שבת ואני לא יודעת אם היא התעוררה, מקווה שלא תיבהל לראות אותי. אני יורדת מהמונית במהירות ומשלמת לנהג מהכסף שגנבתי לאסי כשישן במטוס. מהר מאד נעלמת בתוך החצר של אימי, נוקשת קלות על הדלת, אני שומעת פסיעות מתקדמות לעבר הדלת, היא נפתחת ואמא רואה אותי,

"וואוו ריבהלה מה קורה ? למה את כאן, ממש נבהלתי"

"אמא, אמא" אני אומרת ולא מצליחה לדבר

"בואי ריבהלה , כנסי, ספרי לי מה קרה" היא אומרת ומכניסה אותי פנימה וסוגרת את הדלת

"אסי, אסי "

אני בוכה ומשתנקת ולא מצליחה לדבר, אימי, פניה מודאגים, מחבקת ומלטפת ומנגבת לי את הדמעות, ואני לאט, לאט, מספרת ובוכה, מספרת ובוכה, ולא עושה חשבון לכלום.

"ריבהלה את לא חוזרת אליו , אל תדאגי , אני ואבא נסדר הכול, את נשארת כאן וזהו" אמרה אימי בהחלטיות ובלי חשש בכלל.

אני נרגעת וקמה להתקלח ולישון מעט אחרי מאמץ כזה.

אני פונה לעבר החדר שהיה שלי ומתמקמת. הראש שלי צונח על הכרית הרכה שלי ופתאום אני שומעת נקישות חזקות בדלת, אמא צועדת לכיוון הדלת ואני שומעת אותה צועקת,

"תלך מפה מה אתה רוצה ?"

אני שומעת את קולו של אסי מבקש אותי, אמא לא פותחת ומסלקת אותו עם איום החלטי.

ממשתררת דממה ואני קמה אל עבר אימי , מביטה בעיניה ובוכה, היא מחבקת ומבטיחה שלא יאונה לי כל רע ונתחיל בהרחקה של אסי ממני.

אני נרגעת ושוב הולכת לחדרי ונופלת על המיטה באפיסת כוחות, ובאפיסת כוחות נפשיים, מתחילה להירדם בלי שליטה.

רחלי גבאי

המשך יבוא