בכל רגע נתון ...

הם בבסיסו של האדם החושב, המציב בפניו מטרות. והתנפצות המאווים היא למעשה במרכז שיר זה. עוברת ההתנפצות דרך הדימוי העוצמתי ושורפת את נשמת האדם. 

מַאֲוַיִּים עַזִּים  שֶׁבַּלֵּב נוֹצְרִים

עוֹלִים וְאָז גַּם נֶעֱלָמִים

כְּשֶׁלֹּא מַמָּשׁ הֵם מִתְמַמְּשִׁים

וְאַכְזָבָה כָּל הַזְּמַן יוֹצְרִים 

רַק צָרִיךְ לָדַעַת שֶׁזֶּה שִׁעוּר לַחַיִּים.

שיר מעניין מאד רבקה יקרה על מאווים ורצונות שעולים ונופלים ולאכזבות יוצרים, וזה צריך להיות ממש שיעור לחיים.

סופ"ש נעים

שמוליק

שאת האפר לא זוכרים

ולא את בדלי הסגריות המכוערות והמסריחות,

האפר עף ברוח 

כמו בתוך העשן

ואם לא תהיה הסטוריה 

ישכחו אינקויזיציה

וישכחו שואה

וישכחו אפילו את סטלין.

צ'אוצ'סקו

ומובוטו ססססקו 

וזה יהיה ממש מצחיק אם יתחילו להמציא את הגלגל מחדש כי לא ידעו שהוא הומצא כבר, 

והמאוויים יצטרכו לעשות דרך ארוכה מאוד למרכז הצנטרום של הפיילה 

כי צריך שיהיו לך המון חברים וירטואלים כדי לומר משהו,

כי היום כבר אין עיתונים

(למעט של אנשי הביבים) 

בעצם הכל עשן ואפר ברגע שהוא עובר את הפיד... 

זו הבעיה ..... 

באהבה , יום מעולה 

יום אוהב יקרה 

זה בדיוק כמו אלפי מחשבות שאנו חושבים מידי יום ביומו

והן נמוגות כמו העשן ברוח-בסופו של יום הכל נשכח...

יום נעים רבקה אהובה-שבת מבורכת

באהבה

ממני מרים

מאויים שעולים

מעוררים בך מחשבות

כאלה שרצות זו אחר זו

וכל אחת מזכירה ומובילה לאחרת,

מחשבה על סיגריות דולקות ועל אפרן

מביא אותך למחשבה על אותו אפר נורא

זה שעדיין נישא באויר, ואת שואלת עד מתי.

מתי הוא ישכח כמו שנשכחו הרבה דברים בהסטוריה שלנו,

כמו האינקויזיציה, שפעם הופיעה בספרי לימוד ההיסטוריה.

ופתאום באה המחשבה על ההתדרדרות שלנו

האם ילמדו הסטוריה, האם ילמד

האם יהיו בתי ספר...

אולי אנחנו זקוקים שוב לאיזה יוחנן בן זכאי

שיחדש את הלימודים.

.

נוריתי יקירתי, 

אני די מיואשת. או מיואשת לגמרי. 

אני יודעת שמה שאני כותבת כאן לא מגיע לשום מקום. 

ואפילו הגיע, מי יקשיב לי? ואִם יקשיבו, אז מה? 

למי אכפת?

קשה לי מאוד לראות איך המדינה הופכת לתֵאוֹקְרַטְיָה. 

וממשטר תֵּאוֹקְרָטִי לריבים שבטיים ולאסונות - קצרה 

הדרך. 

תודה רבה-רבה-רבה לךְ על תגובתךְ: הבנתְּ היטב אֶת 

זעקתי המיותרת. 

שבת שלום לך, לכם, נוריתי יקירתי. 

חיבוק, נשיקה, המון-המון אהבה, 

שלךְ, 

רבקה

--- 

ואם עוד ילמדו על האפר הזה לבגרות בהיסטוריה.. 

אם יהיו בתי ספר..

אם יתפנו בין תפילה לתפילה, כי אחרי ביטול כמעט כל המקצועות החשובים בבגרות, נותר רק להתפלל כמו החרדים, שממילא לא לומדים..

ואם.. ואם..

ואם תהיה לנו עוד תקווה ויעוד בחיים האלה..

קשה וכואב מאוד השיר הנוקב הזה רבקה יקרה  

.

יקי אהוב, 

כן, כואב לי מאוד, מאוד. 

אני מיואשת, האמת. 

תודה רבה-גדולה-ענקית לךָ על התייחסותךָ!

שלךָ, 

רבקה

---

ואולי מוטב לא נדע 

שלא נתעצבן 

מהות האנושיות השתנתה. 

שבת טובה אהובה