קשה כשהגוף ... / ליקיר (יקי) דסא, בתודה.

צחוק מר, צחוק קצת סרקסטי,

כי זה מה שנשאר לעשות כאשר הגוף בוגד בנו.

קשה היא ההתנגשות בין הגוף ובין האני

הגוף רוצה אבל...

אדם מחפש משמעות, כך אמר ויקטור פרנקל

אבל את רבקתי הפסקת לחפש משמעויות

נמאס לנסות למצוא צידוק לכל דבר.

אז אנסה לכתוב לך משהו אחר

החתול תמיד בולע את העכבר 

אבל לפעמים העכבר נתקע לו בגרון

ואז 

הוא מקיא... זה אמתי זה לא קומיקס.

רציתי לכתוב משהו קליל יותר

אולי להפוך את הכל לקומיקס

ואת ואני מככבות בו

ובעיפרון לצייר גוף מקפץ ו...

לא, זה לא הולך

אני חושבת על הגוף שבוגד בך

ואני קוראת את ההקדשה ליקי

וחושבת על הגוף שבוגד בו...

אז לא הולך משהו קליל

שעת חצות הגיעה

הכרכרה עוד רגע תשוב להיות דלעת

והסוסים ישובו להיות עכברים

ובבוקר - לא תהיה נסיכה

יהיה רק גוף שלא מאפשר לך להיות את.

רבקתי היקרה,

השעון צלצל חצות, אני לא בטוחה שמה שכתבתי

ראוי 

אבל יש לי תירוץ - ככה זה בשעת לילה מאוחרת שכזו.

אבל דבר אחד לא משתנה בחצות

קסם האהבה שלי אליך לא נעלם

והחיבוק נשאר חיבוק

וכך גם הנשיקה המוטבעת על לחי.

נורית שלך.

<לב> נוריתי יקירתי, <לב> תודה רבה-רבה-רבה על דברייךְ! <לב> שולחת לך חיבוק, נשיקה, ואהבה רבה מכאן בכל שעה. <לב> 

<לב>

הַיְּדִיעָה שֶׁהַגּוּף 

כְּבָר לֹא כִּתְמוֹל שִׁלְשׁוֹם

לֹא בַּלַּיְלָה וְלֹא בַּיּוֹם

כְּשֶׁהַכְּאֵב רַק מִתְגַּבֵּר

לֹא פָּחוֹת וְלֹא יוֹתֵר

וְעִם הַזְּמַן לֹא מִסְתַּדֵּר

לֹא בַּמְּצִיאוּת וְלֹא בַּחֲלוֹמוֹת

אַךְ בַּלֵּב תָּמִיד אוֹתָן תִּקְווֹת

שֶׁאֶת הַחַיִּים נִתָּן לִחְיוֹת 

בְּלִי כְּאֵבִים וּמַחֲלוֹת 

וּבְלִי הַצֹּרֶךְ לְחַפֵּשׂ

כְּבָר מַשְׁמָעוּת

גַּם כְּשֶׁקַּיֶּמֶת מוּדָעוּת

שֶׁכָּל מָה שֶׁרוֹצִים עַכְשָׁו

זֶה רַק לִהְיוֹת.

שיר  עוצמתי ונוגע כתבת רבקה יקרה , לחוש את בגידת הגוף ולדעת שזו מציאות כואבת, וכל שנותר הוא לקוות שישתנו הנסיבות ואפשר יהיה פשוט לחיות.

ההקדשה ליקי היקר שלנו אכן ראויה, ונאחל לכולנו רק בריאות טובה, ושנדע למצוא משמעות בכל רגע בחיינו.

יום טוב ומבורך

שמוליק

<לב>

העניין הוא שאנחנו עצמנו פחות צוחקים. אבל אולי זה נכון. האדם מחפש משמעות וכנראה שעד סוף ימיו לא ממש מוצא אותה. ובה בעת בגידת הגוף שעל זה אין לנו שליטה. אז אולי לפחות נצחק מכל אירועי החיים, נשתדל לפחות. 

אני עדיין חושבת כקהלת וחוזרת ואומרת-הבל הבלים הכל הבל

וליקיר היקר והאהוב ולך ולכולנו אני מאחלת המון בריאות

שפע אהבה לך וליקיר

ממני מרים

<לב>

<לב> <לב> <לב>

אני יכול לרדת לכל המשמעויות כי הייתי וחזרתי. אפ טו דיין הבגידות באות והולכות, אבל זהו שיר שמקנה לך כלים להתמודד עם כל מצב.וכשקראתי מה כתבה לך נורית, המילים הנפלאות שלה.... אז בכלל.

<לב> <לב> <לב>

זה הבעיה, בראו אותנו חדפ' , כמה מעצבן. כמה נורא. אנחנו חדפ

לא פחות ולא יותר

ועוד מתבקש מאיתנו להסכים עם זה

הלב יוצא למרחקים והראש בעננים 

ואנחנו מתייבשים וזמנינו חולף, 

כי חדפ אנו 

החלמה ליקי היקר ותודה שהקדשת לו שיר יפה כל כך ומרגש 

עצוב גם. 

<לב> חד"פ, <חיוך> רחל יקרה. <לב> תודה רבה-רבה! <לב>

 מצאתי עצמי במילותייך 

אהובה 

עם חיוך מריר מתוק

<לב> <לב> <לב>

<לב>

רבקה יקרה

**************

אין כאב יותר גדול מבגידת הגוף!

כשהרגליים כבר לא נושאות 

למרחקים ארוכים

והרצון והיכולת

כבר לא באותה קטגוריה ...

כל מילה בשירתךך מכה

ויפה מחוותך ליקי שלנו.

בריאות איתנה ושבוע מבורך לכולנו

בהערכה 

עליזה.

<לב>

אין נרגש ממני עבור השיר המיוחד שכתבת עבורי וכמו קראת את משחבותיי, התלבטויותיי.. 

וואוו! רק אדם עם ערך רגשי עמוק ואנושי יכול לראות את נפשו של הכותב. (במקרה זה - אני).

זכיתי ללא ספק ! 

באמת זכיתי! 

.

יקי יקר, 

אני ממש-ממש מאושרת לדעת שהשיר הַזֶּה מצא חן בעיניךָ, 

ומדַבר אלייךָ. 

תודה רבה-רבה-רבה לךָ על תגובתךָ!

אוהבת אותךָ המון-המון, 

רבקה

---