Persona / לבמת הדיון: מַסֵּכָה, סֵנֶקָה.

<לב>

<לב>

אדם מחליף מסכות (פרסונות) כדי להתאים את עצמו לחברה לה הוא שייך בצורה מושלמת.

הוא יודע שאם הוא רוצה לשרוד אסור לו להסיר אותן אבל מי הוא באמת הוא כבר לא זוכר.

תודה רבקה יקרה על השיר שכל כך מתאים לבמת הדיון.

לילה טוב  ומבורך

שמוליק.

<לב>

המסכות שעוטה האדם עליו, הן לא אחת הגנה. אחרת היה נותר תינוק חסר ישע. 

<לב>

באמת בסוף יש איזה שהיא אמת , עירומה 

<לב>

ואולי מצוקת חיים 

גרמה לנו 

חומת הגנה 

חיבוק לך אהובה

<לב> <חיבוק> <לב>

אנו כל חיינו עוטים מסכות ומחליפים מדי פעם למסכה אחרת כדי להיות מקובלים בחברה..

כך נולדנו וכבר בהיותנו תינוקות הייתה לנו חרדת הבדידות..

מדויק להפליא רבקה יקרה 

<לב>

רבקה יקרה

*************

בסופו של דבר,

כולנו מגוננים על עצמנו עם מסכה

כזאת או אחרת,

לעתים קשה לחשוף פנים אמיתיות

כל אחד עם סיבותיו הוא ...

תודה לשירתך רבקה.

המשך יום נפלא

ממני עליזה.

<לב>

<לב>

היש צוהלת ושמחה כמוני מסכה...

ככה שרה המסכה בפורים

וככה היא גם משנה לנו את הבעות הפנים

ואת הרגשות שנמצאות בפנים,

אלו שאנחנו מנסים להסתיר.

מעניין אם בלילה בחושך, באותו רגע שלפני הרדמות,

אנחנו מסירים מעלינו את המסכה או -

שגם כשאנחנו ישנים אנחנו עוטים אותה עלינו.

וחשבתי על מסכות הקורונה ששמנו על פנינו,

אלו שהסתירו חיוך שעלה על השפתיים

וגם לפעמים הבליעה מילים

ואפילו לשון לא יכולנו להוציא...

רבקתי היקרה

חיבוק ונשיקה שלוחים אליך

בלי מסכה

אמתיים לגמרי.

.

נוריתי יקירתי, 

אני קוראת אֶת תגובתךְ - ומתנחמת בָּהּ: 

חיבוק, נשיקה, אהבה - אני כל כך זקוקה להם ברגעים 

אלה. 

ואני יודעת ומרגישה אותם, אֶת אמיתותם. 

תודה רבה-רבה-רבה לךְ על אהבתךְ, נוריתי יקירתי. 

שולחת אלייך אֶת אהבתי, אֶת החיבוק שלי כפי שיכולתי 

לחבק אותך אז, ונשיקה על הלחי, על שתיהן. 

שלךְ כל עוד, 

רבקה

---

מעורר תהיות - את תוהה כמה מסכות הוא מחליף בחייב, שמא ניתן לנו ללמוד מי אנחנו בעלדיהן ואת שואלת שמא הוא נותר עם חרדת הבדידות בהיותו תינוק. תודה רבה לך רבקה היקרה, יום קסום.

<לב>