שינויים

והנה את אינך יודעת מה עלה בגורל ראשונות התיפחויותייך - 
מתבגרת - מאוהבת
ועתה - ריטונים של זקנה 

לחיי - 

בִּרְכַּת יְדִיעַת הַשִּׁכְחָה 

מקסים ונפלא

<לב> <לב> <לב>

לְעֵת זִקְנָה

לִפְעָמִים כְּבָר

לֹא זוֹכְרִים

אֶת אוֹתָם הָרְגָעִים

שֶׁל הַחַיִּים

שֶׁאֲלֵיהֶם תָּמִיד מִתְגַּעְגְּעִים

וְשֶׁאוֹתָם אָהַבְנוּ 

כְּשֶׁהָיִינוּ צְעִירִים.

תודה רבקה יקרה על השיר המחדד את השינויים שאנשים עוברים כשמזדקנים.

לילה טוב

שמוליק

<לב>

זוכרת גם זוכרת כי כאב היה גם אז בהיותך טרום מתבגרת מאוהבת. אכזבות, הן כנראה חלק בלתי נפרד מן החיים ולא משנה באיזה גיל. 

<לב>

<לב>

אבל צחקתי מהשלווה אולימפית 

אלופה שלי את 

יש הרבה כאב בין השורות

<לב> זֶה מה שהכי חשוב בטקסט, אורנה אהובה. <חיוך> תודה רבה-רבה-רבה לךְ! חיבוק. <לב>

אבל כעת את יכולה להרשות לעצמך לרטון ולהתלונן, כי ממילא את זקנה ואיש לא יעניש אותך על כך, במיוחד כשהשכחה שלטת..

הצורך מתוך צדק להתלונן על דבר שמאוד מפריע לנו, מתחייב תמיד, אך נדמה שבעת היותנו קשישים, תלונותינו מתקבלות בהבנה סלחנית, אך אנו משתמשים בברכת ידיעת השכחה, ומצליחים ל"הישאר בחיים" אחרי שהתלוננו.. 

נפלא רבקה יקרה  

.

<לב> 

נכון. מאוד. לרטון - אחד הפגמים שאנחנו הזקנים נהנים מהם... 

כאילו באמת-באמת "שכחנו" או שנהיינו "רָפֵי שֵׂכֶל" וכיו"ב. 

יקי אהוב, 

תודה רבה-גדולה-ענקית על תגובתךָ!

רבקה

---

חסר משמעות, מפוכח, שבע רצון , מרגש - את לא יודעת מה עלה בגורל ראשוניות ההתייפחות שלך בחיים אך בגיל מופלג את רושמת ריטונים בשלוה. תודה רבה לך רבקה היקרה, יום קסום.

<לב>

"ברכת ידיעת השכחה". איזו שלווה!

<לב>

<לב>

<לב>

רבקתי היקרה,

מה נשאר לנו כבר לעת זקנה -

לרטון...

מה שהיה היה, זה לא כל כך שכחה

זה בעצם כבר לא חשוב עכשיו.

בינינו, הלוואי והיינו באמת שוכחים קצת

בעיקר את הדברים הכואבים.

אבל זוכרים גם את הדברים הטובים

כמו חיבוק

ואהבה

אלו שאני שולחת לך

ומקבלת ממך.

<לב> נוריתי יקירתי, <לב> זֶה הכי טוב שיש, <חיוך> <חיבוק> <נשיקה> אפילו יותר טוב מהסרט עם ג'אק ניקולסון והלן האנטר. <חיוך>  חיבוק, נשיקה ואהבה רבה-רבה לךְ, נוריתי יקירתי. <לב>

רבקה יקרה

**************

שינויים כדרך הטבע.

ממרומי גילנו, הטרוניות

תופסות נפח.

מאמינה שהזיכרון

עדיין עולה על השיכחה

וצריך לנעוץ בה ציפורניים.

שירה שמדברת אל כל אחד

ויש בה נגיעות של כאב.

בוקר של אור ושמחה

וסופ"ש נעים

ממני עליזה.

בקפסולת הזמן..

הגוף, מעכל את עצמו,

לאט לאט, נפש שבעה

ממהמורות החיים, חיה

את חייה בשלווה אולימפית.

רבקה יקרה כך צריך לחיות

בשלווה אולימפית, כי זו הברירה

האולטימטיבית...תודתי לך על שירתך הנפלאה..

לחיות את הרגע בשלווה אולימפית.

הזהב..שלך הוא..