הארץ הזאת

‏17/11/2006

הבית  הגדול והנורא הזה  ייהרס בסופו של דבר בעצמו

הדרך קשה ורכה תתפורר אט אט באין תמרור לגדרו

והלילה ישרוד את אחד מכוכביו לשמשו.

הרוחות שהלכו וגאו  ייעלמו אל תוך הבזקיהם

והעיר תיסוג אל תוך מבצר קדמון שהיה ושומם נותר.

השערים נעולים, היטב נעולים בתוך מנעולם.

הארץ עוד חיה מפרורי גסיסתה וכל נשימותיה חוזרות

על עצמן. מישהו ממחזר מנהיג מעפרי  הרפתות

ובכל זאת אין עוד אנשים למכאוב ואין לשמחה.

תמיד הכיסאות מלאים  אך אין יושב ואין בא

וחיוכים מקיר לקיר ושטיח אדום, ומזנון שנהב

הכל יפה בהחלט יפה  וכיעור אחד מעז להפר, מן הסתם.

ועינייך פוסעות על לחיי לאטן בריקוד מדגדג  מעודן

ופיך מרתך מילים  לאותיות, ערומות מבודדות  עד אובדן

תכריך משי  נושר מגופך תלתל בראשך נושם,

עוד יפעם.