1947 בדרך.. 

כי הוא הלך להוליווד....

כנראה שלא קלע בול, רק המנהל יודע שיש עוד עבודה רבה. זה לא האיש. 

סָגַר אֶת הַצִּנּוֹר

אֶת הַמַּפְתְּחוֹת מָסַר

וּלְבֵיתוֹ הָלַךְ

1945 כּוֹסוֹת

הַיּוֹם מָזַג

וְרַק הַמְּנַהֵל עָמַד שָׁם

וְחִיֵּךְ.

רעיון נהדר לשיר צביקה היקר. אהבתי וצחקתי.

בברכה

שמוליק

אופטימיות, אין בה אומדן,

זה טוב ומועיל לבריאות

היא בנמצא והיא זולה,

למה לא לאמץ אותה ...  ???

תודה ושבוע טוב צבי.

את הפריבלגיה הקצרה 

שיהנה ממחשבתו 

אופטימיות תמיד יש בה נחמה 

שיהנה

.

ברמן - שם משפחה? מקצוע? 

:))

תודה רבה על הניסיון, צביקה יקר. 

רבקה

---

שיר הקטר. שכחת?

הקטר

אריק לביא
מילים: חיים חפר
לחן: יוחנן זראי

בתחנה בבאר שבע עמד קטר
ומספרו שבעים ארבע מאות ארבעה עשר
קטר קיטור תשוש קטר קיטור ישן
עמד בתחנה והעלה עשן

הגיעה עת לזוז המבקר שרק
וגם נתן את הסימן בדגל ירקרק
ליבו של הקטר התחיל אזי לפעום
והוא מוכן לצאת לעבר הצפון

וצ'יף צ'יף צ'ף
הקטר נשף
ותיק תיק תק
הגלגל דפק
ואז הפסים זה לזה אמרו
שבעים ארבע מאות ארבעה עשר
זה הוא

בדרך לצפון הם התקדמו לבד
עבר בתחנות אך הקטר שם לא עמד
עברו בתוך שדות עברו על פני גשרים
וכשנוסעים מהר המרחקים קצרים

קטר כזה ישן שחור ומלוכלך
איך ארבעה קרונות עם הנוסעים הוא עוד משך
עבד הוא כמו סוס כל בורג הוא אימץ
ולבבו כמעט וכבר חשב להתפוצץ

אך צ'יף צ'יף צ'ף
הקטר נשף
ותיק תיק תק
הגלגל דפק
ואז הפסים זה לזה אמרו
שבעים ארבע מאות ארבעה עשר
זה הוא

הקטר גם לא חלם שזה עתיד לקרות
שאת עצמו יביא אי פעם אל בית הקברות
רעיו החלודים עמדו כאן ראש מול ראש
חמש מאות וחמישים ותשע מאות שלוש
 
אז ברמן את צינור הדלק אט סגר
האש כבתה לאט והקיטור גם כן נגמר
וברמן למנהל בקול חנוק אמר
הנה שבעים ארבע מאות ארבעה עשר

וצ'יף צ'יף צ'ף
הקטר כבר לא נשף
ותיק תיק תק
הגלגל לא דפק
ואז פס אחד לשני לחש
המלך מת יחי המלך החדש
זה הוא

.

הוֹ. 

לֹא זכרתי אֶת השם ברמן, כֵּן זכרתי אֶת מספר הרכבת: 

70-414 (שבעים ארבע-מאות-ארבע-עשר). 

ואתה כתבתָּ: 

1945 (אלף תשע-מאות-ארבעים-וחמש - שנת לידתךָ). 

מה שבטוח: זכיתי בגדול, 

כי העליתָ אֶת השיר הישן מאוד הזה, המעולה, שהוא גם

כל כך אקטואלי: 

מי מאתָנו חשב שיביא אֶת עצמו לבית הקברות..? 

(מחר הבחירות, זאת הנימה.)

תודה רה-רבה-ענקית, צביקה יקר מאוד. 

רבקה

---

תם

ולא נשלם

ואז גם לחש בשקט,

שאיש לא שמע - המלך מת יחי המלך החדש.

וכמו שאמר המנהל בחיוך

קצת אופטימיות מותר

והיא עוד לא הזיקה לאיש...

טוב להיות אופטימי

צהריים טובים איש יקר

ממני מרים