כך את רואה את גורלנו, נדודים עוד ועוד. יכול מאוד להיות שאת צודקת. ימים יגידו. 

<לב>

<לב>

פעם אמר לי הרב של חב"ד באומהה נברסקה - 

שבכל מקום בעולם יש לפחות יהודי אחד

<לב> <לב> <לב>

אינך אופטימית לעתידנו כאן

אמנם אנו באנו ארצה לבנות ולהבנות בה

אבל...

אולי, את אומרת, זה רק כדי לאגור כח ולהמשיך הלאה.

.

ככל אני חיה וחוֹוה ורואה ולומדת מהנסיבוֹת, כך אני יותר 

ויותר משוכנעת ש-

נוח מאוד לראות אֶת היהדוּת כאומה ולא כדת בלבד, 

ונוח מאוד להתייחס לישראל כאל מדינת היהודים (אני יודעת: 

כך כתוב במגילת העצמאוּת).

והשאלה שמנקרת אצלי היא: 

למי "נוח מאוד" יותר. 

כי ליהודים בתור יהודים - המם.

אפילו רבים מאלה שהגיעו ארצה היישר מן השואה מיהרו לעזוב

אֶת ישראל.  

ולָרוב, אלה ששוחררו מבריה"מ העדיפו לֹא להגיע לכאן.  

אֵיני חושבת שהמצב במזרח התיכון - המלחמוֹת עִם מדינות 

ערב השכנות - הוא המרתיע, אלא המצב של היהודים בינם 

לבין עצמם (בינינו לבין עצמנו). 

אני יכולה להבין, אינטלקטואלית, אֶת הולדת הציונוּת כתנועה 

לאומית:

היסטוֹרית, היה (ועוֹדוֹ) נוח מאוד להתייחס אל היהודים כאל

עַם ואומה יותר מאשר כאל דָּת. 

והנה, עוד אין 75 שנים להקמת המדינה - וכבר "הוכחנו" 

שהיהדוּת היא דָּת. תו לא. ובתור דָּת, יש לָהּ שאיפוֹת דומוֹת 

עד זהוֹת לאלה של הצלבנים (זוכרת? כיבוש ירושלים וארץ

הקודש), ושל האיסלם הקיצוני (כמה תנועוֹת יש לו?), ו- ... 

מספיק, נכון? 

כבר מעל לחמישים (50) שנים אני סבורה ש- 

מן הראוי להקים מעין וָתִיקָן בשביל היהדוּת - מדינה קטנה,

עצמאית, רַק לָרַבָּנים. 

איפה? 

אולי בירושלים. או בבני-ברק. אולי בניו-יורק. אִם כי הכי מתאים

הוא - ירושלים. וכך ניתן משמעוּת ממשית לפיוטים ולגעגועים

שהניבו אותם. 

(כמה פעמים נדנדתי לךְ עִם הרעיונות הנ"ל..?) 

בכל אופן: 

הרעיון/הטיעון העיקרי בטקסט שלי לעיל הוא - 

בין הנוכריים התאזרחנו. 

כי אנחנו מתאזרחים הכי טוב רַק בין הנוכריים. 

ככל שנקדים להודוֹת בכך ש"עַם הַסֵּפֶר" עבר אֶת אותם 

התהליכים של כל העמים הקדמונים - ז"א: נעלם, נטמע, 

וכיום יש רק דָּת, כמו הנצרוּת, האיסלם, הבודהיזם וכו' - 

כן ייטב לנו. 

עד כאן הנדנוד שלי הפעם, נוריתי יקירתי. 

מאחלת לךְ וליקירייךְ שבת שלום, 

שולחת נשיקה על הלחי, נשיקה על המצח, חיבוק, אהבה, 

רבקה שלךְ

---

הגדרה כל כך נכונה. 

כל כך רציתי לכתוב שאת מגזימה... 

אבל צר לי להסכים איתה. זה רק שאלה של זמן

שהדת היא שתשלוט כאן, ולכן כמו שכתבת, צריך מין ותיקן שכזה

ואז כל אחד יחייה את חייו במקום המתאים לו, אם זה בניו יורק

או באוּמּן... או בגבעתיים.

כבר עכשיו עורכים הצעירים את הטיול הגדול אחר הצבא, ובתת הכרתם בוחנים איפה כדאי לחיות.

אנחנו, השפויים, הופכים להיות מיעוט. משפחה היא מקסימום  אבא אמא וארבעה ילדים.

אצל החרדים, שמונה ילדים זה המינימום ואז תוך זמן לא רב הם יהיו הרוב. וכל אחד שהוא שפוי ידאג לעצמו לדרכון זר.

אני הייתי מציעה את המרכז בירושלים או אולי בבית שמש, כי על ירושלים יש הרבה קופצים.

או שאולי ליד כיפת הסלע וקבר ישו נקים מקדש קטן... 

אני יעצתי לילדי לדאוג לעצמם לדרכון נוסף...

תודה רבקתי היקרה על השיתוף הזה בהרהוריך, אני יודעת שמתוך כאב גדול זה נכתב.

אוהבת אותך מאד

חיבוק ונשיקות שולחת לך.

.

נוריתי יקירתי, 

אני לא ציונית אלא ישראלית, אַתְּ מבינה.

ו- כן, כואב לי מאוד. 

וכואב לי עוד יותר שאני לא יכולה לעזור לליאל בדבר 

דרכון נוסף: 

אין לי דרכון ארגנטיני תקף. עליי לחדש אותו שם בכל 

פעם שאני מגיעה. 

בעניין מוסד-אזור לדָּת: 

סַנְהֶדְרִין. השם היהודי למועצת חכמים ושופטים, שווה-

ערך לוָתִיקָן. 

ובירושלים. הרי שלוש הדתות האברהמיוֹת פֹּה, בכל 

מקרה. 

ויש בית-כנסת מתאים: היכל שלמו בירושלים, ברחוב

המלך ג'ורג', צמוד לבית נכנסת הגדול ולבית הכנסת 

ישורון. היכל שלמה בזמנו היה המרכז - לשכות הרבנים 

הראשיים ומועצת הרבנוּת הראשית. 

לא קשה להפוך אֶת הסביבה הקרובה לאזור סגור: ממילא 

סוגרים אותו לקראת שבתות וחגים. 

אני לא יודעת אִם אַתְּ זוכרת אֶת התנועה הכנענית. 

יצא לי ללמוד אצל עוזי אורנן ולהכיר אֶת יונתן רטוש, אחיו. 

אין לי אידיאולוגיה כנענית, אבל - הלוואי שיכולתי לשַׁנות 

אֶת "יהודי" בסעיף הלאום ב-"ישראלי ". (אצל רטוש, אִם 

אני זוכרת נכון, שינו ל"עברי" . לא זוכרת אצל אורנן.) 

(רגע: רטוש ואורנן לא היה כנעניים אלא משהו קרוב לזה -

כבר לא זוכרת אֶת שם התנועה.) 

בלבלתי לך מספיק אֶת המוח..? 

חיבוק חזק להמשך שבת נעימה ולשבוע טוב, נוריתי

יקירתי. 

נשיקה על הלחי, נשיקה על המצח, ואהבה רבה-רבה-רבה - 

רבה יותר מכל מה שאני כותבת ומקשקשת. 

רבקה שלךְ

---

<לב>

היו שלום, אני חייתי ביניכם
כמו צמח בר... (רחל שפירא)

אֶל אֶרֶץ אֲבוֹתֵינוּ שַׁבְנוּ

בְּדָם יֶזַע וּדְמָעוֹת

אֶת הַשְּׁמָמָה כָּאן הִפְרַחְנוּ

אֶת הַיָּד לְשָׁלוֹם הִגַּשְׁנוּ

אַךְ הֵם נֶטַע זָר אוֹ צֶמַח בַּר

רוֹאִים בָּנוּ

הַאִם נַחֲזֹר לִנְדֹּד?

שיר עם הרבה כאב ותיסכול על המצב שלנו כאן בארץ הזאת כתבת רבקה יקרה. נקווה לימים טובים יותר כי אין לנו ארץ אחרת והנדודים אף פעם לא עשו טוב לעם היהודי.

שבת שלום ומבורך

שמוליק

<לב>

תחושתך קשה היא 

אך נטענו כאן שורשים 

ואין דרך לא לוותר 

גם אם קשה הדרך. 

שבת טובה אהובה

<לב>

<לב>

רבקה אהובה

את פסימית לגבי גורלנו כאן בארצנו

לדעתי כמספר המהגרים הוא מספר השבים

כך שהמספר מאוזן.

נימאס מהנדודים-הלוואי וזה יהיה ביתנו לתמיד.

שבת מבורכת אשה אהובה

ממני מרים

<לב>

 יפה שירך ומרגש.

 אכן, ארץ ישראל נועדה רק לעם ישראל כמו שאומר ה' לאברהם אבינו בפרשת:"לך- לך"- אותה נקרא,בע"ה-  בשבת הקרובה :

 "וַיהוָה אָמַר אֶל-אַבְרָם, אַחֲרֵי הִפָּרֶד-לוֹט מֵעִמּוֹ, שָׂא נָא עֵינֶיךָ וּרְאֵה, מִן-הַמָּקוֹם אֲשֶׁר-אַתָּה שָׁם--צָפֹנָה וָנֶגְבָּה, וָקֵדְמָה וָיָמָּה. כִּי אֶת-כָּל-הָאָרֶץ אֲשֶׁר-אַתָּה רֹאֶה, לְךָ אֶתְּנֶנָּה, וּלְזַרְעֲךָ, עַד-עוֹלָם.  וְשַׂמְתִּי אֶת-זַרְעֲךָ, כַּעֲפַר הָאָרֶץ:  אֲשֶׁר אִם-יוּכַל אִישׁ, לִמְנוֹת אֶת-עֲפַר הָאָרֶץ--גַּם-זַרְעֲךָ, יִמָּנֶה.   קוּם הִתְהַלֵּךְ בָּאָרֶץ, לְאָרְכָּהּ וּלְרָחְבָּהּ:  כִּי לְךָ, אֶתְּנֶנָּה".

 [בראשית  פרק י"ג]

 יהי רצון שנזכה להתאחד באהבת אחים ונתברך  בשלום בינינו ובין אויבנו.

 מברכת אותך בהרבה בריאות ונחת-

תמשיכי עם כתיבתך היפה והנהדרת.

שבת שלום ומבורך.

 באהבה רבה

 אהובה.

<לב>

רבקה יקרה

***********

אנן באנו ארצה

לבנות ולהיבנות בה ....

אך המציאות אומרת אחרת ...

למרות  הכאוס וחוסר התקוה,

זאת מכורתנו ועליה נלחם

חייבים להרים מעט את עצמנו

ולהיות אופטמיים במינימום ...

שיר חזק,

כל מילה בסלע ,

מכה בבטן הרכה,

זורק לזמן הרהורים.

חיבוק לשבת יפה

ממני עליזה.

<לב>

זועק, אליה וקוץ בה - אנחנו באנחו לארץ כדי להיבנות בה אך בפועל אנחנו התאזרחנו בין נוכרים. תודה רבה לך רבקה היקרה, שבת טובה.

<לב>

אז בנינו ונבנינו.. 

וכעת, הכל עומד ללכת לאיבוד לצערנו... 

חזק רבקה יקרה 

<לב> <חיוך עצוב> <לב>

ואת ואני הנכריים. וההם את שדותינו באו לנטוע עם מתי מעט ערכי אנוש וספרי תפילין בידם.

תודה לך רבקה על שיר מחכים ומסית....

<לב> <לב> <לב>