חֹשֶׁךְ עַל פְּנֵי תְּהוֹם

ואענה לך 

כי הפרפר, צחוק הילד 

הם האלוהים יום מבורך 

יקרה

תודה יקרה שנתת לי את אלוהים...

הפר את הדממה,

הרי הייתה שם דממת מוות אם משק הפרפר נשמע, כשהוא בעצם לא נשמע כלל.

ובתוך הדממה צחוק של ילד מתגלגל

על פני מים אפלים..

מטלטל הצחוק הזה של הילד שנותר כנראה ילד לעולמי עד,

ואפילו דמותו של אלוהים לא השתקפה במים האלה..

אז מי זה הילד...

זה הילד שכל געגועייך אליו מכאיבים יום יום ובכול רגע...

נוגע חזק ועצוב נורית יקרה  

וואו יקי יקירי,

תודה שקראת את השיר, באמת קראת,

וראית את כל מה שבאמת יש בו.

שמעת את דממת המוות

ואתה יודע מיהו הילד...

תודה

ואת - 
שנכנסת אל תוך המקש
שתקת מול האבנים
אבל שמעת את משק כנפי הפרפר

שמעת צחוק של ילד
ואני בטוחה ששמעת - 
ודמותו של אלוהים - 
לא השתקפה 
מקסים

חיבוק 

תודה אביה יקרה על קריאת השיר

ושמעת...

שמעת את מה שאני שמעתי.

השקט הזה כמו במעמד הר סיני לא הנכיח את דמותו של האלוהים. אינו קיים עבורך.

לאלוהים שבתוכנו-אדם 

תודה שלקחת אותי למעמד הר סיני

תודה שאתה רואה את האלוהים שבתוכנו נמצא.

המון תודה צבי ידידי על דבריך.

נורית יקרה זה שיר עצוב על אבנים ודממה לכשעצמה ואז צחוק של ילד על מיים אפלים. משמעויות נסתרות. אבל התמונה קשה 

תודה שראית את העצב ושמעת את הדממה...

בַּמִּקְדָּשׁ שֶׁבָּנִית

הוּפְרָה הַדְּמָמָה

ע"י פַּרְפַּר,

וְאַתְּ לֹא שׁוֹכַחַת

אֶת הֶעָבָר.

הַיֶּלֶד הָיָה וְאֵינֶנּוּ 

רַק צְחוֹקוֹ הַמִּתְגַּלְגֵּל.

אַתְּ יוֹדַעַת

בַּמִּקְדָּשׁ שֶׁבָּנִיתָ

לֹא נִמְצָא הָאֵל.

שיר מרגש ונוגע כתבת נורית יקרה , בשבילך הוא נשאר ילד , אח קטן, רק צחוקו המתגלגל נשאר במקדש שבליבך.

יום טוב ומבורך

שמוליק

תודה על קריאה נכונה

תודה שראית את שבתוך הדממה.

מענין

תודה אילה יקרה.

נורית יקרה

************

בנית מקדש פרטי שכולו שלך.

מביטה מבעד אבנים.

אפשר לחתוך את האוויר בסכין.

ומלב העלטה,

צחוק ילדי הצטלצל באוזנייך,

וריפרוף כנפי פרפר,

רוחו של ריבון לא ריחפה.

ואוו תסריט מסמר תיארת כאן בשירתך...

מילים חותכות צרבת.

חיבוק לערב נעים ושקט יקרה

ורק ימים טובים

ממני עליזה.

תודה יקרה שלי

תודה שראית ושמעת את שכתבתי.

אני יודעת שאלו מילים לא פשוטות

אבל את הקשבת להן

תודה לך.

ותודה על החיבוק

.

הכי קל לי עכשיו הוא לתַקן לך אֶת הניקוד, נוריתי יקירתי: 

מַשַּׁק (בסמיכות: קוֹל מַשַּׁק כַּנְפֵי פַּרְפַּר)

השיר עצמו (והוא שִׁיר) קשה לעיכול בשבילי. 

אנסה להתעלם מ-בשבילי ולהתייחס אליו כאילו אנחנו לא 

מכִּירות: 

הדּוֹבֶרֶת נכנסת למקדש שבנתה היא עצמה. זאת, כנראה, עַל

מְנַת לזְכוֹת ברגעי שקט. ייתכן שהיא מגיעה כשאינהּ רגועה. 

לפי שתי השורות האחרונות, ייתכן שהיא מחפשת אֶת אלוהים. 

שני הקולות שהיא שומעת אמורים להיות חיוניים, משַׂמחים, 

על פי השימוש הדנוטָטיבי והקונוטָטיבי שלהם בסִפְרוּת - "קוֹל 

מַשַּׁק כַּנְפֵי פַּרְפַּר" ו"צְחוֹק שֶׁל יֶלֶד מִתְגַּלְגֵּל" - אבל לא כאן: 

הם מפרים אֶת הדממה המבורכת עבור הדּוֹבֶרֶת,

והמקדש (ניתן להתרשם) נמצא קרוב לזרם/מקור מַיִם אֲפֵלִים  

(לדברי הדּוֹבֶרֶת) שעל פניהם מתגלגל צחוקו של הילד. כך

נשבר הצד החיוני והמשַׂמח של הצחוק, ובעקבות זאת, גם

של קול-משק-כנפי-פרפר. 

לסיום בא המשפט הנחרץ: 

ו"דְּמוּתוֹ שֶׁל אֱלֹהֳים / לֹא הִשְׁתַקְּפָה בָּהֶם. "

עד כאן, פרפראזה של השיר הכתוב לפי קריאתי והבנתי. 

מה שאני קוראת כאן הוא - ניסיון נואש למצוא אֶת אלוהים,

אבל: 

בידיעה ברורה שלֹא יימצא, שלא ניתן למצוא אותו, אף במקרה 

שהוא קיים. 

לכן המים אֲפֵלִים. 

לכן המקדש האישי-פרטי אינו תורם רֹגַע של ממש. 

לכן השיר נקרא כשיר נואש. וחזק. וכואב. ומכאיב. 

(כך אצלי, ברור. ואִם טעיתי, אִם חטאתי לוֹ, אנא סליחתךְ!) 

תודה רבה-רבה-רבה, נוריתי יקירתי. 

שולחת נשיקה בלחי, נשיקה במצח, חיבוק והמון-המון אהבה

רק לךְ. 

רבקה שלךְ. 

---

תודה רבקתי על תיקון הניקוד,

זה פשוט הרחיק גם אותי לרגע מהשיר שלי.

אם לומר את האמת, הוא מונח כמה ימים

ולא יכולתי לפרסם אותו.

פשוט חששתי קצת מתגובות לא מבינות.

תודה שלקחת צעד אחד לאחור

והבטת על השיר בפרספקטיבה קצת רחוקה

לרגע לא ראית את נורית שלך, ועל כך אני מודה לך.

ניתוח יפה ונכון של השיר, ואהבתי אותו מאד.

ניתוח מקצועי לעילא ולעילא.

רבקתי היקרה שלי,

אבל לא עצרתי כאן ו

קראתי את מה שאת באמת קוראת

ואני מודה, התחלתי לבכות

והייתי צריכה את הדמעות האלה,

(הן היו צריכות לצאת כשכתבתי

ומשום מה הן נשארו כלואות בפנים).

כי רבקתי, את לא טעית ולא חטאת

את קוראת אותי כמו ספר פתוח

את יודעת למה ומדוע המים אפלים

ומדוע אין אלוהים, בכל אופן בשבילי הוא איננו.

ומדוע בניתי לי מקדש כדי להתכנס בתוכו.

נפלא לקבל נשיקות וחיבוק, אני באמת מרגישה אותם

והם נכנסים לא עמוק אל תוך הלב.

שולחת גם אליך חיבוק ונשיקות

והמון המון אהבה.

נורית שלך

מבטא אכזבה - את שומעת צחוק של ילד מבלי שדמותו של אלוהים משתקפת בה. תודה רבה לך נורית היקרה, ערב קסום.

תודה דני על תגובתך 

אך בהחלט את נורית היקרה יודעת

מה עושה לך טוב ושמח בחיים האלה! 

וזה נהדר ועמוק כמו שרק את יודעת לשורר ! 

ולגעת בנימי הנימים 

את צודקת, כל אחד בורא לעצמו אלוהים שמתאים לו.

ותודה על המילים הטובות שלך.

כמו במעמד הר סיני, את רואה את הדממה. מתכנסת בעצמך במבט מפוכח על העולם. צחוקו של הילד מוסיף מעט אופטימיות לעולם אפלולי שאין ספק כי האלוהים לא מצוי בו. 

המון תודה אהובה שלי,

לקחת את מילותי רחוק אל תוך עולם הכאוס

אבל את צודקת

אותו משק כנפי הפרפר בתוך המקדש שלי

יכול להביא גם לנפילת האבנים...

וטוב שמצאת קצת אופטימיות

בתוך העולם האפל ובתוך הדממה.

מה אברך לו במה יבורך זה הילד שאל המלאך

אלוהים-אלוהים

לו אך ברכת לו חיים

ועכשיו יש לך בית מקדש קטן

בתוכו פרפר

וצחוק מתגלגל של ילד קטן

עצוב וכואב שירך

יום נעים

ממני מרים

תודה מרים יקרה

תודה על המילים הטובות

תודה על ההבנה.