החמצה

כה עצוב

ובי דווקא עלתה ליידי צ'טרלי

בספרו של לורנס

אוהבת   מתקלחת בגשם

הרי פעם כתבתי: 

 
אני אישה של חורף

הנך איש של קיץ

גומעת גשם בעירום

מרטיבה את הסדינים

ומתייבשת תחתיך

פעם בשבט הבאגה ,

האלים היו באים לקרחת היער כל ירח מלא והיה אפשר לדבר איתם,

מאז שהחשמל פרץ

האלים כבר לא ממהרים לצאת. 

(מעתיקה לעצמי את זה בתור בסיס לשיר עתידי) 

לגבי השיר שלך הנפלא עם הגשם. 

כנראה (לדעתך) לא הייתם צריכים לנסות לתפוש את טיפות הגשם באוויר (?) 

ולכן אין יותר גשמים כאלה.. 

תודה על הצילומים של הבית והחצר 

ולשאלתך אהובה 

או שלא ניסינו מספיק 

חיבוק

טיפות של גשם על ראשי

חולצתי נרטבה מעט

כעין יורה, זעיר, טפשי

יורה כזה, כמעט

גשם בנגב המערבי

צנוע, נחבא אל הכלים

מים למחצית הדלי

ארץ נגב ושדות צמאים

משבר אקלים

מחזורי בצורת

כאן מולכים החקלאים

תודהלך אורנה

על שיר משוב 

אמרתי לך פעם תגובותיך הן הכפיים לשירתי

זועק - פעם בחורף אחד ניסיתם לתפוס גשם באוויר ומאז פסקו הגשמים של פעם לרדת. תודה רבה לך אורנה היקרה, יום קסום. תמונות שלך מקסימות.

אפרופו טבע

מנסה לשכנע אותך ואת הקורא שכן ירד הגשם, או שמא זו השקייה מלאכותית ולא מהגשם.. 

בכל מקרה, קצר חודר וחזק אורנה יקרה. 

אך יופיו של הטבע 

ובמיוחד הגשם גובר הוא

כי הגשם רוצה את שלו...את החופש. .ללהט על גוף האשה שאהב 

שיר ותמונות רבי קסם!

אמור לי העדפותיך בתמונות 

נוףאו אנוכי?

Only you!!!!

פַּעַם וְזֶה הָיָה מִזְּמַן

הַגֶּשֶׁם שֶׁיָּרַד

שָׁטַף אֶת הַסְּפֵקוֹת

כָּעֵת פּוֹרְחוֹת הָאֲהָבוֹת

וְרַק טִפּוֹת הַגֶּשֶׁם

לֹא יוֹרְדוֹת 

אוּלַי בִּגְלַל אוֹתָם סְפֵקוֹת.

בין שתי תמונות מקסימות עם ירוק ותכלת שמים הנחת  אורנה יקרה  שיר קצרצר עם הרבה חומר למחשבה בו. 

את הפרשנות שלי לשיר כתבתי לך בצורת שיר קצרצר.

יום נפלא מלא אור ואהבה

שמוליק

מעורר מחשבה המשפט הזה, השיר כולו. האם היה זה ניסיון לעצור את הגשם, ומאז אינו יורד יותר? הכל בגלל הפעם ההיא, הניסיון ההוא. 

הגשם של פעם לעולם לא יחזור להיות כמו הגשם של היום

כמו נעורינו-ילדותנו שטבלו בתום ובטוהר

אך את יקרה מזלך שבורכת ובליבך הם נותרו

ואת מעניקה את יופים גם לאחרים וזה היופי שבך.

אוהבת אותך המון ואת בליבי תמיד וזכרי את מילותי

שאמרתי לך אז-בזמנו-את בטוח לא שוכחת.

סביבתך טובלת בירוק ואת טובלת ומוקפת באהבה

כולך אהבה

יום נעים אהובה

ממני מרים

מילותייך בליבי

.

הוֹ. 

אהבתי מאוד-מאוד אֶת מעשה-השובבוּת שגם יכול להיות 

מעשה-שובבוּת-זוגי, 

אֶת הפיכת מעשה-אנוש למעשה-אגדה בארבע שורות פשוטות 

וקסומות. 

הצילומים - וואו. 

(השיר וואו!! יותר, לטעמי.)

תודה רבה-רבה-רבה, אורנה אהובה, משוררת נפלאה. 

חיבוק, 

רבקה

---

התמונות חצר הבית 

יש לי חולשה ליופי שלאחר גשם

.

וואי וואי וואי וואי וואי ...

:))

תיארתי לעצמי. 

לֹא התכוונתי לומר שחצר-הבית לֹא יפה דיה, אורנה אהובה. 

רק הדגשתי אֶת הקצרצר הקסום שכתבתְּ. 

<חיוך> <לב> <חיבוק>

רבקה

---

הבנתי 

חיבוק

אורנה יקרה

*************

פעם בחורף אחד נדיר,

הגשם טופף,

ניסיתם לתפוס

לכדתם אותו בזיכרון  ....

קצר

נוגע

נותן זמן הרהורים.

יש משהו מכשף בטיפות הקטנטנות הללו ...

כשהבטתי בתמונות חייכתי לעצמי,

לא פלא שיוצאים תחת ידך שירים

נפלאים עם כל הירוק הנפלא העוטף אותך ...

ערב חמים ורגוע

ממני עליזה.

אהובה 

אך הדרייב לכתיבה 

זה החיים עצמם 

והמשא שמשתרך עימנו 

ערב נעים לכם

מביטים קדימה ומעלה 

תודה יקרה וערב נעים

זה הרי ברור וידוע

כל גשם הוא חדש ואחר.

הגשמים שפעם תפסתם באויר

נשארו לכם ביד

וכעת ישנם גשמים חדשים.

לו הגשמים ההם לא היו רטובים

בטח היית שמה אותם בין דפיו של ספר

למזכרת.

הגינה היפה עם הירוק השטוף

מלמדים כי ירד עליו הגשם.

שירד עלינו רק גשם הטוב