עצוב לרב

כמה עצב מיותר 

שנלמד לכבד את ההחלטות של האחר, השונה 

סבלנות וסובלנות 

תודה לך אהובה

בַּת הָרַב

מִסְתַּגֶּלֶת לַחַיִּים בְּשֶׁאֵלֶּה

לֹא פָּשׁוּט

וְגַם מְאֹד קָשֶׁה לָהּ

אֶת הַבַּיִת הֶחָדָשׁ

לֹא רָאֲתָה

אַךְ בְּלִבָּהּ יֵשׁ רוּחַ קְרָב

גַּם אִם בַּת הָרַב יוֹדַעַת

שֶׁעָצוּב עַכְשָׁו לָרַב.

שיר עוצמתי כתבת רחל היקרה , לחזור בשאלה גורם לעצב רב במיוחד אם את בת של רב.

סופ"ש נעים

שמוליק

היא בחרה בדרך כה שונה מזו על ברכיה חונכה. לא בכדי, אביה-הרב כואב כל כך. 

זה מאוד מעציב כשבת בוחרת דרך כה מנוגדת לחינוך הוריה. אני יכול להבין את כאב הרב שהוא אביה.

לחיי מורשת-אדם 

.

כן, יש כמה זוּלוֹת בירושלים. דווקא בירושלים. 

היחס השוויוני לשני הצדדים מצא חן בעיניי. 

תודה רבה-רבה-רבה, רחל אהובה. 

רבקה

---

רחלי יקרה

************

הלכה בעקבות

צו ליבה.

בתו של הרב

חונכה אחרת

ונפשה יצאה

אל החיים האחרים

אל המקום בו

רצתה להיות שייכת.

אמיצה הבחורה הזאת

מעל כל ספק.

חיבוקי לערב נעים

ולסופ"ש רגוע

ממני עליזה.

לא פשוט לנערה לצאת בשאלה

ועוד יותר קשה כשהיא בתו של רב.

והנערה מנסה להסתגל לחייה החדשים

לא פשוט להכניס רגלים לתוך מכנסיים,

זה לא רק המכנסיים, זו שפה חדשה שהיא לא מכירה

והיא צריכה ללמוד אותה.

וקשה גם לרב

שאיבד את בתו

ואולי אפילו ישב עליה שבעה

אבל הוא יודע שהיא שם

בחוץ נמצאת

ואולי בלילה בשנתו שומע את צחוקה.

אבל שם הזאבים מחכים לה,  לטרוף את בשרה הטהור והרב מודאג והיא כנראה מאבדת את עצמה בין הרווחה ובין הזולות..

כל כך כואב ועצוב רחל יקרה