בהכשר בד"ץ

את נופלת בפרדוקס חטאי השירה והוא מחייה את הגעגועים שלך אליו. תודה רבה לך אורנה היקרה, המשך יום קסום.

כְּשֶׁאוֹתִיּוֹת מִתְפַּשְּׁטוֹת

וְיַחַד מִתְחַבְּרוֹת

לְמִלִּים עֲרוּמוֹת

וְאָז הוֹפְכוֹת לָשִׁיר

שֶׁל אַהֲבָה וְגַעְגּוּעַ

בְּהֶכְשֵׁר בָּדָ"ץ.

מקסים אורנה , שירתך נפלאה עם הכשר בד"ץ או לא.

שנשמע היום רק בשורות טובות

שמוליק

את מכירה את עצמך ויודעת מה קורה לך כשאת מתמסרת 

ואז ראיתי שאת גם אור וגם רינה (רנה) 

היה לי יפה לגלות 

איך שהאותיות שלך מתפשטות, מעורטלות הן עומדות מול אלוהי האהבה. מנשימות את הגעגוע. והכל בהכשר הבג"ץ. יוצא מן הכלל השיר הזה. 

אך בתוכך את יודעת היטב שכמיהתך אליו כשרה לחלוטין.

נדמה יש כאן ניסיון להצטדק על כתיבתך המיוחדת,

אך לא! אין על מה להתנצל, כי גם אם את מביעה חשקים לוהטים,

הם באים ליד ביטוי בשירתך המקורית והמיוחדת. 

אל תתני לחששות של מה יגידו על כתיבתי להפריע לך.. 

המשיכי בדיוק כמו שאת, כי זו גדולתך, אורנה יקרה. 

אותיות חשופות

מתערטלות,

מעצימות את הכמיהה

והתשוקות,

מנשימות את הגעגוע לאחד,

זה לא חטא כלל,

את ראוייה וכשרה בפני בורא.

כותבת את שבליבך

בדרך הכי ישרה

וזה נפלא !

(מה דעתך על בד"ץ ולא בג"ץ ...??? ) !

שיר מיוחד ומקורי מבית מדרשך נטו... נקודה !

חיבוק לערב אוהב אהובה

שלך

עליזה.

אפילו לא שמתי לב 

תוקן

.

אורנה אהובה, 

הפעם אתחיל במה שהכי קל לי: תיקון-דקדוק. 

השגחַת בד"ץ = נק' יחיד. לכן: 

מְעַרְטֶלֶת  (אֶת / הכמיהה) 

וּמַנְשִׁימָה  (אֶת / הגעגוע אליךָ) 

חוץ מזה, החלק היותר קשה: 

או שלא הבנתי שום-כלום, 

או שאַתְּ כאן מביעה חשש מדברייךְ הכתובים, משירייךְ - 

איך הקורא מבין אותם; מה חושב הקורא על המשוררת עצמה 

(לא עַל הדוֹבֶרֶת); וכיו"ב. 

נכון, השיר מסתיים כשיר אישי מאוד. אבל - הַמֶּסֶר. הַמֶּסֶר.

אישית, אני אוהבת מאוד-מאוד אֶת כתיבתךְ ומעריכה אותהּ

מאוד. 

אָקָדֶמִית, אַתְּ יכולה להיות רגועה לחלוטין. (אני אחת מהם ...)

ולשירךְ זה: 

אהבתי מאוד-מאוד. דיבֵּר אליי מאוד-מאוד. החשש שקראתי

(אולי בטעוּת) מדגיש אֶת שבריריוּת הדּוֹבֶרֶת בדרך עדינה, 

אישית, רגישה. 

תודה רבה-רבה-רבה, אורנה אהובה, משוררת יקרה לי מאוד. 

חיבוק, 

רבקה

---

עוד אש למשטרת התשוקה הכה מפעמת בשירייך הנפלאים המקסימים אותי גם הרחק הרחק מכאו