תסמיני ילדות

שבענו עייפנו נשים ראש על הכר ונחלום

אַתָּה רוֹאֶה

מָה שֶׁקּוֹרֶה

בָּרְחוֹבוֹת הַהַפְגָּנוֹת

וּבְלֵב תְּחוּשׁוֹת

שֶׁהַכֹּל כָּאן נֶהֱרַס

וְאֵין תִּקְוָה

לִבְנוֹת שׁוּב מֵחָדָשׁ

כִּי תַּסְמִינֵי יַלְדוּת

אֶת הַלֵּב פּוֹצְעִים

עַכְשָׁו.

הרבה חומר למחשבה יש בשיר העוצמתי שכתבת אודי היקר. אני במקום תגובה כתבתי לך שיר תגובה.

שבוע טוב ומבורך

שמוליק

בריחה לאשליות

הזו לחלום ואשלייה 

לרפד את הלב 

את הפחדים והמורא 

ערב חמים יקר

היא מדברת על יצר ההרס העצמי, על הרס בלתי הפיך אולי. נראה כי הדרך ללא מוצא, לפחות כרגע, והחלום והאשליה מרככים את המצב. 

יום נפלא

עצוב אתה 

תתקשר

וז אמנם בריחה מהמציאות הכואבת

מאותם קוצים מרים,

אבח כנראה שזו הברירה שנותרה לנו

כשאנחנו באותו מסלול של הרס

ואין דרך חזרה...

עצוב וכואב