להביט בעצמה

צביקה יקר

בינינו: לא התכוונת לכך שהשיר יהיה ככ רגיש ורומנטי, נכון ?......

מתנצל שככה זה נגע בי. 

זֶה דֵּיְט חֲסַר תּוֹחֶלֶת

וְנוֹעַד לְכִשָּׁלוֹן

אֶת בַּעֲלָהּ שֶׁבְּמָרוֹם

עֲדַיִן הִיא אוֹהֶבֶת

וֶאֱמוּנִים רַק לוֹ שׁוֹמֶרֶת

וְהוּא רָצָה 

לָדַעַת אַהֲבָה

אַךְ גַּם הוּא הֵבִין

כִּי זֶה חֲסַר תִּקְוָה.

אחד השירים הטובים שכתבת צביקה היקר , כמה אמת יש בשיר הזה וכמה שהתופעה הזאת ממש נפוצה.

שבת מבורכת ושנשמע רק בשורות טובות.

שמוליק

זהו המפגש הראשון ביניהם. היא מהססת, נושאת את זכר בעלה. הוא מקווה כי ניתן לשבור את זו החומה. אך נראה כי דבר מה נשבר בתוכה ויש היענות מצידה. 

ואותו ספק מחלחל בה 

והוא מביט בה ומבין 

וזו לא הפקרת הגוף זה שגשוג 

שבת טובה 

את הדילמה המוסרית שבליבה 

למרות שדעתי אין דילמה 

היא לא מתה 

והוא מביט ועורג 

מן סצנה מדהימה מתחוללת בראשי 

שבת טובה

.

תיאור שמתקרב לציור ולפיסול של המצב העולה מהשורוֹת 

ומהמילים. 

ורגיש-רגיש, לא רק נוֹטֶה לדיוּק.

מדַבר אליי מאוד-מאוד. ואהבתי מאוד-מאוד. 

תודה רבה-רבה-רבה, צביקה יקר. 

<לב>

רבקה

---