האוטובוס

 

ישבתי באוטובוס בדרכי הביתה. כהרגלי, תפסתי את המושב האחורי ביותר, ליד החלון. התיק מונח על רגליי ומבטי פונה קדימה. אנשים רבים עולים לאוטובוס ויורדים ממנו. אני בוחנת כל אחד ואחד מהם. תחילה נכנסת אשה עם עגלה ובתוכה תינוקת קטנה. חייל נחמד עוזר לה להסתדר והיא מרימה את התינוקת אל ברכייה. התינוקת מסתכלת על אשה זקנה שיושבת מולה, ושותקת.

 

והנה יורד במדגות הצרות בחור עם תיק שחור. הוא ממהר לכיוון תחנת המוניות. מעניין לאן הוא מתכוון לנסוע. בינתיים עולים בקול דיבורים כמה תלמידים עם חולצות בית ספר צבעוניות. הם עומדים ברווח שבין הכסאות, משאירים את המושבים הפנויים לאנשים המבוגרים. מי אמר שכל הילדים בימינו נהרסו.

 

ליד הנהג תלויה שקית עם בקבוק מים ומשהו עטוף במפית לבנה, כנראה כריך. לנהג משקפי שמש וחולצה מגוהצת כחולה. על המראה הקדמית תלויה בובה של אפרוח ירוק. הנהג עושה את אותו המסלול מהבוקר עד הערב, מיום ראשון עד שישי, מהשבוע עד שבוע הבא וכן הלאה. 

 

שתי נשים אתיופיות עם בגדים מסורתיים משוחחות בניהן. אני לא יכולה לשמוע אותן, כי אני יושבת רחוק, אבל את הבעת פניהן אני יכולה לראות. עינהן עייפות, אך שיחתן מעודדת ומכניסה מצב רוח.

 

התינוקת הקטנה החלה לבכות. אמה חיבקה אותה והיא נרגעה. כנראה שהלחץ של האוטובוס הכביד עליה. היא הניחה את ראשה על כתף האם והשתתקה.

 

איש זקן עם תיק של בריכה עובר בין המושבים. הוא לבוש בבגדי ספורט ושיערו לח. למרות גילו ומגבלותיו, פניו רעננים והבעתו עירנית. הוא מתיישב לצד אישה צעירה בשנות העשרים, הלבושה בגופיה שחורה וג'ינס. היא נצמדת לחלון.

 

ילדה קטנה מוציאה תפוז מהתיק. היא מנסה לקלף אותו ולא מצליחה. מעיפה מבט סביב, מחפשת עזרה, אך הביישנות גוברת עליה והיא מחזירה את הפרי לתוך התיק הקטן שלה. עיניה מרצדות ומפוחדות מעט, ילדה קטנה באוטובוס גדול.

 

ואני יושבת מאחורה ונהנית להסתכל על החיים. אנשים שונים, בגילאים שונים. לכל איש יש את הסידורים שלו, את העיסוקים שלו. אנשים עולים, יורדים, הולכים, באים, ממהרים, מתמקמים, עומדים, נחמדים. אלו החיים האמיתיים, בתוך האוטובוס. כאן משתקפת צורת החיים הפשוטה, האנשים הפשוטים, שבסך הכל רוצים לאכול את התפוז, להגיע הביתה. ואני בוחנת את כולם, מבלי שהם יודעים שמישהו צופה בהם שם מאחורה. התנהגותם היא טבעית.

 

לפתע הפלאפון שלי מצלצל.

 

"אני באוטובוס... אני לא שומעת אותך כל כך טוב" אומרת לו.

 

"מתי כבר תעשי רשיון ותחסכי מעצמך את כל הנסיעות הארוכות האלו?" הוא שואל אותי.

 

רציתי להגיד לו שרשיון כבר יש לי, ואת הנסיעות האלה אני לא אפסיד אף פעם.