המדוֹר לחיפוש ...

וזו לא הגזמה. זה באמת קורה,

אני כבר נידונה לסיים חיי כאן

אבל צאצאי... 

הם באמת מתחילים לחפש  דרכון זר ועובדים על זה

ומאד ברצינות. ואני מודה

זה כואב לי, אבל זה כורח המציאות.

ולגבי המדור לחיפוש קרובים,

אני זוכרת את אבא שלי צמוד למקלט הרדיו 

אזנו דבוקה למקלט, שלא יאבד ולו הברה אחת...

הוא ידע שאין סיכוי שמשהו שרד

אבל...

רבקתי היקרה,

בלי דרכון ובלי ביקורת גבולות

חיבוק ממני עושה דרכו אליך

והוא יבוא ויעטוף אותך 

ויספר לך על אהבתי הגדולה אליך.

אוהבת אותך המון המון.

<לב> נוריתי יקירתי, <לב> תודה רבה-גדולה-ענקית לךְ על חיבוּקךְ! <לב> כן, מסַפר לי על אהבתךְ. <לב> מקווה ששלי יגיע אלייךְ, ושגם אהבתי הגדולה לךְ תגיע יחד אִתּוֹ. <לב>

אוף, איך שהכל השתנה,

אני זוכרת את המדור לחיפוש קרובים. 

אבל גם אז קיוונו לאיזה דוד מיליונר ליקח אותנו לארהב' הברית. 

או שיביא מתנות מאי משם 

ערב מופלא וקסום 

<לב> רחל אהובה, <לב> כנראה, טעוּת לעולם חוזרת ... <לב>

.

אז בנךָ שבחו"ל נמצא בין הנמושות, אני מבינה/מסיקה

מדבריךָ. 

נו טוב. 

אִם אַתָּה אומר... 

(זהירוּת!)

<לב>

רבקה

---

הִתְהַפְּכוּ הַיּוֹצְרוֹת

אָנוּ בָּאנוּ אַרְצָה

לִבְנוֹת וּלְהִבָּנוֹת בָּהּ,

וְכַיּוֹם כְּשֶׁהַשָּׁמַיִם קוֹדְרִים

כָּל מָה שֶׁרוֹאִים

זֶה אֵיךְ אֶת הָאָרֶץ

צְעִירִים עוֹזְבִים,

וְלִבְנוֹת וּלְהִבָּנוֹת

בְּחוּ"ל רוֹצִים.

עצובה המציאות אותה את מיטיבה לתאר רבקה יקרה, ואני שיר תגובה עצוב כתבתי כתגובה.

יום טוב ומבורך

שמוליק

<לב> שמואל יקירי, <לב> תודה רבה-גדולה על שירךָ ועל בכלל! <לב> כן, עצוב...<לב>

אכן נורא, לאיזו נקודה נמוכה הגיעה מדינתנו. מכאיב עד מאוד. 

<לב> <לב> <לב>

עצוב כמה שזה נכון 

יום מבורך אהובה

<לב> חיוך לא-מאושר ... <לב> תודה רבה-רבה-רבה, אורנה אהובה. <לב>

כדי להביאם לארץ ולהתאחד,

היום אנו מחפשים קרובים בחו"ל כדי לברוח אליהם

מהמצב הנוראי המתרחש במדינתנו.

חזק רבקה יקרה  

<לב> אכן, יקי יקירי. <לב> תודה רבה על קריאה+תגובה! <לב>

יכולתי לקבל ומסרבת

<לב> העיקר כרגע הוא שתבריאי, <לב> איילה יקרה. <לב> אחר כך תחשבי עִם ילדייך על ההמשךְ. <לב>