אנה הלך דודך, היפה בנשים, ...

האהוב שהלך לבלי שוב

ככה

כי הפוליטיקאים עשו מלחמה

והאמריקאים שלחו נשקים

וכל הבחורים הטובים

היו צריכים להישאר עימנו בעולם מתוקן יותר

וככה חשבתי גם אתמול

כתבת נהדר וכואב כל כך 

אישה אחת הרימה שלט בהפגנה -

-בעלי טייס חיל האויר נפל במבצע חומת מגן,

הוא היה אנרכיסט,  נפולת של נמושות (בציניות) 

ואני גאה לעמוד כאן במקומו. 

ובא לי לבכות יותר ... 

אבל _

אנא פנה דודך המקורי מדבר על מין אוראלי ... 

לא ?

ירד אל גנו לערוגות הבושם הריחניות שלי 

אז אולי חיוך.

ערב קסום 

<לב> רחל יקירתי, <חיוך> גם הפקודוֹת אוראליוֹת ... <לב>

<לב> השְׁכוֹל מתרבה עִם השנים.. <לב>

דודך-מאהבך-בעלך...

בכל בית בישראל יש אישה קרובת משפחה

שאיבדה את הגבר שלה באחת המלחמות על זכותה של מדינתנו להתקיים..

כעת עולה השאלה בגלל המצב,

האם היה טעם לזה??

נדמה שהתשובה מאוד ברורה לצערנו.. 

חזק וחודק רבקה יקרה 

<לב> יקי אהוב, <לב> התשובה לשאלתךָ קשה-קשה מאוד. <לב> תודה רבה-גדולה-ענקית לךָ! <לב>

בַּמִּלְחָמָה הַהִיא

הָיָה הוּא טַנְקִיסְט

עַכְשָׁו בְּחֻצְפָּתָם

הֵם קוֹרְאִים לוֹ

אָנַרְכִיסְט.

בַּקְּרָב הַהוּא

נִפְצַע הוּא אֲנוּשׁוֹת

עַכְשָׁו בְּחֹסֶר רְגִישׁוּת

הִיא קוֹרֵאת לוֹ

"נְפֹלֶת נָמוֹשׁוֹת".

עַכְשָׁו בְּצִדֵּי דְּרָכִים,

וְגַם מֵעַל גְּשָׁרִים

הֵם מְנִיפִים דְּגָלִים

כִּי בְּמִלְחָמָה 

עַל הַדֵּמוֹקְרַטְיָה

הֵם הָרִאשׁוֹנִים,

וְשָׁם עֲדַיִן מִתְעַקְּשִׁים

לִקְרֹא לָהֶם סַרְבָנִים

אֵיךְ זֶה שֶׁהֵם

לֹא מְבִינִים

שֶׁאֶת הָעָם הַזֶּה

הֵם מְפָרְקִים 

כָּאן לַגּוֹרְמִים.

שיר מחאה עוצמתי כתבת רבקה יקרה , אנחנו כאן חיים ומתים ממלחמה  למלחמה עם אויבים, ועכשיו בעיניים עצומות לרווחה צועדים  למלחמת אחים.

לך במקום  תגובה כתבתי שיר.

יום טוב ומבורך

שמוליק

<לב> שמואל יקר, <לב> תודה רבה-רבה-רבה לךָ עליו! <לב>

האובדן. אלמנות. עקובה ההיסטוריה של מדינתנו. 

נוגה...

<לב> גליתי יקירתי, <לב> תודה רבה-גדולה-ענקית לךְ על הבמה שאַת מעניקה לי! <לב>

לבלי שוב 

עם בחרותו וחלומותיו 

עם ערכים  

אנא הלך? אם היה יודע מה קורה היום 

לא היה הולך 

תודה אהובה

<לב> אורנה אהובה, <לב> איך יכול היה לנחש/לנבא שזֶה יהיה מה שיקרה..? <לב> תודה ענקית וחיבוק לךְ. <לב>

רבקתי היקרה,

מלב כואב את כותבת

לא דייקתי, אתקן

מלב כואב את זועקת זעקה גדולה.

מלחמה ועוד מלחמה ועוד מלחמה

וכולן גבו מחיר כל כך יקר,

ובכל פעם חשבו שאולי, אולי זו היא המלחמה האחרונה

אבל...

אבל עכשיו אולי לא תהיה לנו מדינה להלחם עליה

לא תהיה חרות 

והקברים יעלו עשב שוטה ואזוב.

<לב> נוריתי יקירתי, <לב> אולי אַת זוכרת אֶת השיר: "לו היה לי פעמון / הייתי מצלצל בו / ... עורו-קומו, אחים! /אנחנו במלחמה. / הוֹ, אחים, ... " ? (אני לא מצטטת בדיוק: מתרגמת חלקית מספרדית, חלקית זוכרת אֶת העברית, אֶת האנגלית, ...). לא התעוררנו, לא קמנו, לא. <לב> חיבוק חזק-חזק לךְ, נוריתי שלי. <לב> 

כן רבקתי, היית מצלצלת בו לעורר לבבות

לעורר אנשים.

אני חושבת שאת מתכוונת לשירו של פיט סיגר

If I had a hammer

שם יש בית על פעמון

אם היה לי פעמון

לצלצל בו בבוקר

לצלצל בו בערב

שיעיר את כולם...

.

נכון, נכון! 

השיר הזה היה סמל לשנות ה-60' , יחד עִם עוד. בכל

אופן: 

מצאתי ב-ויקיפדיה אֶת המקור, 1949. ("דפק" לי אֶת

הראש...) 

נוריתי יקירתי, 

אִם וכאשר יהיה נוח לךְ: 

העליתי חלק מפרק  4 ב-בעקבות פדריקו גארסיה 

לורקה. 

תודה רבה-גדולה-ענקית לך מראש, 

יהיה כאשר יהיה. 

חיבוק, אהבה, נשיקות (עלינו להיזהר..? אני קוראת 

לאט אֶת השינויים ו- נורא.), 

<לב>

רבקה

---