חוזר ונוגע*

בכל פעם מחדש נפעם מכתיבתך, מהדימויים מצירופי הלשון המקוריים..

ועוד פעימה:

אלי , אלי  - למדני להיות שומר נגיעה

ממגירות נעולות

מדהים יצחק!

במכתב זה , אין פרחים יבשים

ולא ציורי לבבות אדומים

אלה נעלמו כמו האהבה

במסע אל המר , שלא נגמר..

עוד שיר אהבה נפלא ורגיש כתבת יצחק היקר. המסע שלך אל האהבה אף פעם לא נגמר. תודה יצחק היקר על השיר .

שבת שלום ומבורך

שמוליק

אל המר שלא נגמר. המעטפה מצהיבה, הדפים בוכים, האותיות כואבות את הפרידה הזאת. היי שלום עלמה, די! 

מתחילתו עד סופו 

משורר הנך יצחק 

מלהטט במילים 

שבת טובה

פותח מגירות כאב

חוזר ונוגע

ויודע שהאהבה ההיא... 

כבר איננה, 

נסוגו ימים

לא ישובו

רק הזכרונות יבצבצו. 

שיר מופלא צרבת יצחק יקר

אין עליך בדימויים, בתיאורים 

ובכתיבה קולחת

שאפו !!!

שבת מבורכת וסופ"ש נעים

ממני עליזה. 

.

הוֹ. יצחק. יצחק. 

אין לךָ  מו ש ג  עד כמה שיקפתָּ-כתבתָּ אֶת הרגשתי מלפני 

כמה ימים, כשמצאתי מכתב ... אבל לא מדובר בי, אלה 

בשירךָ. 

אני לא יודעת לכתוב כמוךָ. ואם כבר, יוצא לי לא-טוב. 

אַתָּה כאן מתעכב על מה שישנו ועל מה שאיננו באותו 

מכתב שגנזתָּ מרצון. 

שורוֹת שהן פלא בעיניי, שכתבתָּ כאן: בבית 4: 

"במבול אין די במטרייה למסתור / הכאבים שלי חרוטים 

ביד פתוחה / ... " 

בדימויים הנ"ל אין מילים מסובכוֹת - ובכל זאת, הם 

אומרים מה שמילים מסובכוֹת ודימויים "אינטליגנטיים" 

אינם יכולים להעביר. 

הבית החמישי הוא חגיגה לחושים ובית רגיש לכאב. 

לכאב הדּוֹבֵר המשורר. 

והבית המסיים - וואו. לא ארדד אותו. 

תודה רבה-רבה-רבה על שירךָ, יצחק היקר לי מאוד, 

ותודה גדולה לא-פחות על שזכיתי להיות מעין זָרָז לוֹ. 

שלךָ, 

<לב> 

רבקה

---

תמשיך לגעת בפצעים בכאב במחדל בכל 

רק אל תצהיב ותתישן