גלד

תקומה - עם הזמן הפצע שלך מגליד למרות שאת כנועה, את מתרפסת שקטה. תודה רבה לך אלה היקרה, יום קסום.

העיקר שיש מרפסת , אפשר לנוח בצילה 

אהבה לך אשה 

בַּמִּרְפֶּסֶת הַשְּׁקֵטָה יוֹשֶׁבֶת 

וּבַמַּחְשָׁבוֹת אָז מַבִּיטָה

עַל אוֹתָם

יְמֵי יַלְדוּת פְּצוּעִים

שֶׁבַּלֵּב הֵם מַגְלִידִים

עִם הַזְּמַן שֶׁלֹּא שׁוֹכֵחַ

וְכָל הַזְּמַן 

רוֹצֶה לִהְיוֹת נוֹכֵחַ

בְּאוֹתָן הָרְגָשׁוֹת

שֶׁעִם שַׁחַר מִפְּצִיעוֹת

וְאֶל הֶחָלָל  מִתְעוֹפְפוֹת

כְּמוֹ הָיוּ הֵן

צִפּוֹרִים שָׁרוֹת

שֶׁמְּנַגְּבוֹת אֶת הַדְּמָעוֹת.

אחד השירים הטובים והמרגשים שכתבת אלה לי קרידה מדם ליבך. כל כך ברור ומובן ושם דבר כבר לא נסתר על מה שקרה אז בעבר.

לך במקום תגובה כתבתי שיר תגובה.

יום טוב ומבורך

שמוליק

והן הציפורים מנגבות את הדמעות 

יש דברים שאי אפשר לשכוח, הם מותירים פצע פתוח בלב. ובכל זאת את מתפייסת, מחפשת את השקט בתוכך. והוא יגיע, הוא כבר שם למעשה. 

תמיד עם שירת ציפורים

אוי זה כואב הבית הראשון במלוא עוצמת הכאב. 

אמנם הפצע מגליד כי נכנעת 

אך מחפשת אפשרויות של מה בכך

כדי לברוח מן הזיכרונות, מן התחושה של העבר השורף,

אך מי הבדולח הלחים מרטיבים את נשמתך

וכמו את שבה לתחייה 

מתחנפת לתחושה החדשה כדי שתישאר איתך..

וואוו זה כל כך חזק אלה לי יקרה  

שמתפוגג

.

אוייש. 

אלה לי יקרה, אהובה, 

אני לא יכולה לקרוא אֶת הפונטים/הגופנים האלה ... 

בבקשה-בבקשה, 

תשלחי לי אֶת השיר בגופן נורמלי כתגובה, 

ובבקשה-בבקשה, 

תזכרי תמיד-תמיד שאני קוראת אֶת שירייך ... 

תודה רבה-גדולה מראש. 

<לב>

רבקה

---

הפצע מגליד

בתוך לב כניעתי

מרקם של זמן

דברים שאי אפשר לשכוח

עובדות שאין בהן מפלט

עיניים מביטות מחפשות

אפשרויות של מה בכך

דוהרת על סוס לבן

ממריאה 

גלד מתקלף 

געגועי פוצחים בשיר

הציפורים שרות עם שחר

בתוך יער אגדי

מופרדת בים הסערות

מי הבדולח הלחים

מרטיבים את נשמתי

הבית נוצץ בשמש העולה

צל בצידו

מתרפסת שקטה .

.

וואו. 

העמקתְּ מאוד. מאוד. 

כאן אַתְּ עולה מעולם האגדוֹת של הילדוּת ועד היום הזה, 

כשהשמש עולה ולְצִדָּהּ יש צל. 

אבל: אַתְּ שקֵטה. 

שיר מעולה, אלה לי יקרה, אהובה. 

תודה רבה-רבה-רבה על המשלוח שלו אליי!

אוהבת אותךְ מאוד, מאוד, 

<לב>

רבקה

---

שבת שלום יקרה

גלדים אל מול תקווה 

גלד זה כבר ריפוי  אמנם תמיד תשאר צלקת 

אך תקטן היא ביינות התקווה 

חיבוק ליום מבורך

נשאר סימן קל ...

אוהבת