המתמקד אולי נוגע ברם המתמיד מגיע.

אתה למד מכל אדם, מכל משפט, מכל אשר סביבך. בורר את הנוגע בך. 

לא רק במעשים שעשית מפני שהזמן גְּרָמָן, אלא במעשיך שמצלמך כאלה שאין הזמן יכול לְגָרְמָן אלא הספונטניות שלך היא העונה על כל מפגש.

אֲנִי לוֹמֵד מִמָּה שֶׁסְּבִיבִי

הַבַּיִת אַחַי אִמִּי וְאָבִי

דַּעַת אֲחֵרִים מֵהַסְּפָרִים

וּפֹעַל הַיּוֹצֵא מִפְּרִי לְבָבִי.

מכל מלמדי השכלתי, שיר מקסים  מש ה היקר.

שבת שלום ומבורך וחודש טוב

שמוליק

תודה

זו דרכך אשר הגיעה ממסורת 

אבותיך. 

שבת ברוכה

 "אִישׁ אִמּוֹ וְאָבִיו תִּירָאוּ"

 מוקדש לזכרם של הוריי

   מסעוד ועיישה לבית חזן

 מֵרְהִי וְנְּהִי, מכעס ומאהבה

"יִתְגַּדַּל וְיִתְקַדַּשׁ שְׁמֵהּ רַבָּא":

סיפור יותר ממה שבן אנוש יכול לשאת.

לא אחת שאלוני? איך בכל מעשיך אתה בטוח?

מה חייבים ומה פחות, מה נכון ומה לא נכון לעשות?

קטונתי! אני לא תמיד יודע! ובוודאי לא בטוח בדבר!

חכם הוא לא מי שיש לו תשובות לכל שאלה,

אלא מי שיש לו אינסוף שאלות אחרי כל תשובה שנתן.

מעט ממה שנשמתי בבית הורי יעיד על הכלל

שכל רגע אצלי הוא בבחינת "הַיּוֹם הֲרַת עוֹלָם".

כִּפְּרוֹמֶתֶאִי נועז המורד במוסכמות שאין בהן חמלה.

לא גנבתי את האש רק מנחיל אותה לכל מי שמבקש.

וּמֵהַכִּמְעַט שממני עוד נותר לִבִּיתִי ניצוצות לבי בדמימה!  

"תָּעִיתִי כְּשֶׂה אֹבֵד בַּקֵּשׁ עַבְדֶּךָ.

בקשו אותי! אֲרוּכָה מִיַּדְכֶם עָלְתָה, אבי ואמי!

שכורח תורתה הורתני אמי ומוסר אבי לא נטשתי,

"כִּי שֶׁבַע יִפּוֹל צַדִּיק וָקָם וּרְשָׁעִים יִכָּשְׁלוּ בְרָעָה". שבע? שבעים ושבע!

הורינו שראו מחסור וחוו רעב לא דאבו ולא תאבו,

שעינם טובה ולבם דיבר טוב, שבכלל חייהם חיי.

ואנו שאין לא מחסור ולא רעב בקרבנו, לדאבון הלב תאבנו:  

"אַשְׁרֵי אָדָם שֶׁזָּכוּ לוֹ הוֹרָיו" ואשרי הוריו ש- "בְּרָא מְזַכֶּה אַבָּא"