התמונה שעל הקיר

(לזכרה של סברינה שלי)

 

התמונה שעל הקיר

מביטה בי.

כבר מזמן עבר חצות,

והאור למראשותיי דולק בהיר,

ואני מביט בה,

ועיניה עמוקות מִיָם.

 

אני מביט בה ועיני דומעת,

היא נותרה לי כתמונה על הקיר.

 

פניה מתוקים מדבש טהור,

ואני אושיט ידי אליה,

אֶחְמוֹד לחבקה בעוֹז וּלְנַשֵק,

והיא רק תתמיד ותביט בי חזרה

ישר אל תוך עיניי.

 

אני זוכר אותה כמו היום,

כמו לפני דקה,

אני כּמֵהּ אל גופה הרך,

אל פרוותה החוּמָה

אל אָפַּה השחור, הרטוֹב, הקַר,

אל לשונה החמה המלטפת את פני.

 

ואני מפנה פני אל הכַּר,

לספוג את דמעת עיני,

ואני בוכה לא עליה,

אני בוכה בשבילי

ואני אוהב אותה בלי סוף,

והיא לא תשוב עוד

ואני מתגעגע,

 

א נ י  מ ת ג ע ג ע.