קבצנים. אהבות. ... / בשולי במת הדיון, שייקספיר. / -

<לב> לפעמים הם אחד ... <לב> גם-ו-גם. <לב>

מבלי להיכנס בין הרים גבוהים

שקספיר עגנון ורבקה,

אהבתי

תודה

<לב> יצחק יקר, <לב> הסמקתי. ממש. <לב>

מבקשים אנו רק שיירים, נקודות של אהבה וחום וקרבה. יפה כל כך כתבת והציטוט של עגנון יוצא מן הכלל ומתחבר להפליא.  

<לב> <לב> <לב>

ויש אהבה שקטה וטובה 

ויש מתפרעת תאוותנית ומופרעת 

ויש אהבת ילדים ונכדים 

ויש אהבה לבריאה 

ויש ויש 

יום נפלא אהובה 

<לב> <לב> <לב>

הותרת אותי עם מחשבות 

אוהבת אותך

<לב> <לב> <לב>

<לב> האהבה "נופלת" ... <לב>

<לב> <לב> <לב>

ואת כותבת עליהם שירים

<לב>

יש בעיה עם הנחת אהבה בתרמיל קרוע,

הרי האהבה יכולה לגלוש וליפול מתוך הקרע. ככה אפשר לאבד אהבה

וללכת לחפש אחריה, זו בעיה.

אולי משהו אחר מצא והרים אותה,

אולי נפלה לתוך שלולית ונמסה... או ראשנים נגסו בה.

טוב

זה מה שקורה כשחושבים על אהבתות אבודות.

את אהבתי שלי אליך רבקתי היקרה אף פעם לא אניח בתרמיל קרוע

והיא תמיד תמיד שמורה והיא כולה שלך. 

<לב> תודה רבה-רבה על הזהירוּת, <לב> נוריתי יקירתי. <לב>

.

(המציצנים הקבועים כבר לא יגיעו לכאן, אני מקווה :)) )

נוריתי יקירתי, 

הראשון, עגנון, לא מדַבר על מה אַתְּ עושה עִם האהבה שֶׁלָּךְ

(או של עגנון, או שלי) לזולת אלא על מה אַתְּ (או עגנון, או אני)

עושה עִם האהבה של הזולת אלייךְ (או אליו, או אליי). 

השני, המשפט שלי, שלא נגעת בוֹ, מדַבר על אלה שבמילים

פשוטות, "נמצאים בכיס של הזולת" כי הם צריכים  

שכולם-כולם יואהבו אותם. 

יום יפה לךְ!

<לב>

רבקה

---