שלושים-ושש-ארבעים-ושמונה ...

מה נשאר אם לא

.

איילה יקרה, 

הכוונה היא לפנטז על שהכול-הכול היה נפלא ... 

<לב>

רבקה

---

<לב> <לב> <לב>

זִכְרוֹנוֹת חַיִּים

בֵּין פַנְטַזְיָה

לַמְּצִיאוּת נָעִים

בִּמְיֻחָד  כְּשֶׁחֲלוֹמוֹת

עִם הַשָּׁנִים מִתְגַּשְּׁמִים

וְהַאִם נוֹתַר

עַל מָה

עוֹד לְפַנְטֵז?

זוֹ שְׁאֵלָה 

שֶׁרַבִּים שׁוֹאֲלִים.

תודה רבקה על השיר המעלה הרהורים על מה שהספקנו לפנטז ולהגשים בחיים. האם נותר עוד על מה לפנטז ולהגשים? אני מאמין שנותר עוד הרבה.

יום שלישי מבורך

שמוליק

.

שמואל יקר, 

הכוונה היא לפנטז על שהכול-הכול היה נפלא ... 

<לב>

רבקה

---

במבט לאחור את רואה את חייך בסיפוק. אנרגיות עצומות, הספק נפלא, עשייה ללא הרף.  

<לב> <לב> <לב>

<לב> כן, בימים אלה. <חיך> <לב> 

ואת מפנטזת עכשיו

כי יש בך הרבה שקט עכשיו...

דוקרת את ליבי מחבקת חזק

<לב> אלה לי אהובה, <לב> תודה גדולה וחיבוק גם לךְ.<לב>

<לב> <לב> <לב>

בית ספר, תנועת נוער, ספריה ,יציאה וחברים 

כל יום

ומצבור של חלומות 

היום 

יום ביומו מלחמת השרדות

משוררת אהובה שלי

<לב> <לב> <לב>

ימי נעורים, ימי בשלות,

ימים,שנדמה לי שהיו בהם יותר מ עשרים וארבע שעות.

כי אחרת, איך אפשר להסביר את ההספקים.

איך הספקת כל כך הרבה באותם ימים...

והיום

היום לא נותר אלא לפנטז על אותם הימים.

לשכב, או לשבת בכורסה,

לעצום עיניים ולהעביר מול מסך עיניים עצומות את המראות.

ועכשיו רבקתי, לא נותר לי אלא לכרוע על ברכי ולבקש סליחה

סליחה שדילגתי

סליחה שלא הגבתי

סליחה

יש לי אמנם סיבות מוצדקות

רק מכתב מהבית אינני יכולה להביא.

פעם כשהייתי בבית ספר לפעמים -

זייפתי חתימה.

עכשיו אינני יכולה.

<לב> נוריתי יקירתי, <לב> רק בשורות טובות, באמת. <לב>