בימים ההם

בַּיָּמִים הַהֵם אֲהַבְתִּיךְ עַד מְאֹד.
הָיִיתִי מַגִּיעַ לְבֵיתִי בְּתֹם עוֹד יוֹם
שֶׁל גַּעְגּוּעַ, חוֹלֵץ נַעֲלַי וְנִפְנָה 
לְהִתְבּוֹנֵן בָּךְ , צְעִירָה וַעֲדַיִן חוֹלֶמֶת -
וַאֲנִי אִתָּךְ 
קוֹנְדּוֹר שֶׁל אֲהָבוֹת נִמְלָטוֹת שֶׁנֶּעֶלְמוּ
מֵחַיַּי,כְּמוֹ הָיוּ עַנְנֵי שָׂמִים חוֹלְפִים - 
וְתוּ לֹא.
וַאֲנִי אִתָּךְ.
וְאַחֲרֵי שָׁנִים הַרְבֵּה אָמַרְתְּ לִי
בְּתֹם יוֹם יָגֵעַ : שַׁחְרֵר אוֹתִי מֵאַהֲבָתְךָ
מָלֵא גּוּפִי בְּגוּפְךָ, בַּבֹּשֶׂם הָרַךְ, וּפָנֶיךָ-
נוֹגְעוֹת וַאֲנִי אֵין אֲנִי לְעַצְמִי.וּמָתַי אֶהְיֶה
וְהִנֵּה לַיְלָה יוֹרֵד.
וַאֲנִי אִתָּךְ.