זה היה ביום רביעי

עצוב.באמת עצוב

יהיה זכרו ברוך

זאת התחושה שחשתי 

לפני חודש בבית העלמין

כשחברי הטוב לפתע פתאום

הלך לעולמו

קשה לעכל 

וקשה להאמין

ביום שני שוב בבית העלמין

גילוי מצבה

דמעות וחיבוקים

אלה הם החיים.

תודה גליה יקרה על השיתוף בשיר העצוב הזה.

שבת שלום ומבורך

שמוליק

גליה יקרה

***********

הלך כדרך כל בשר

ועודנו צעיר.

קשה לקבל את המוות,

על אחת כמה וכמה

כשמדובר בחבר קרוב וצעיר.

כה נוגה הכתוב :

ליבי איתך גליה

ואין בי נוחם.

שבוע של בשורות טובות, אמן

ממני עליזה.

משתתפים בצער

החיים קצרים

מה ילד יום?

זועק, נוגע ללב, מעורר תהיות - בעלה של איריס נפטר בדמי ימיו, אתם מתפלאים על כך לנוכח גילו, פוגשים בשבעה צעירים, לא מצליחים להפריד בין מנחמים למנוחמים. תודה רבה לך גליה היקרה, שבוע טוב. שלא תדעו עוד צער.

מוכרת התחושה 

כואב הכתוב 

המוות מפחיד אותנו כל כך. הקושי להפרד מאדם אהוב. מהות השבעה במידה מסוימת להסיט את המחשבה מן הכאב. השיח מתנהל על דא ועל הא אבל הלב דואב. אלה הם החיים, מה לעשות.

עצוב...

קשה לעכל את מותו של אדם קרוב.

היית בבית הקברות

ראית איך הטמינו אותו וכיסו את גופו באדמה

את מגיעה לניחום אבלים

ועדיין זה קשה,

קשה לקלוט שהוא באמת איננו,

מפנים את הראש לכל מי שנכנס לחדר,

אולי זה הוא שמופיע עם חיוך על הפנים...

אבל -

הוא איננו, כל כך קשה הפרידה מאדם שאוהבים.

.

גליה יקרה, יקרה, 

בשתי השורות האחרונות הדגשתְּ אמת קשה לכל אחד מאיתנו 

במצב כזה: 

"כל כך קשה להפריד / בין מנחמים למנוחמים. "

תיארתְּ מה שקורה: אכן, השיחה קולחת, בציפיה שעוד 

רגע "הוא/היא" ייכנס/תיכנס, 

וגם בגלל הקושי האנושי שלנו להתעמת עִם העובדה של 

המוות: זהו-זה, אין. 

תודה רבה-רבה-רבה לךְ, גליה אהובה. 

איתךְ, 

<לב>

רבקה

---

.

אני מבינה היטב אֶת הרגשתךְ, אֶת דברייךְ, 

גליה אהובה. 

אין לי מילים לנחם אותךְ - גם לא אֶת עצמי במצב כזה. 

רק טוב לךְ!

<לב>

רבקה

---