לפני המבוּל

למרות השבבים  אולי מהמדרגות אולי מהחביות

אמא אט אט הסירה בפינצטה

וכדי להתגבר על הכאב - אמא שרה

ואת - התפעלת בעצם מקולה ופניה

ולא התייחסת כבר לכאב - 

כַּמָּה יָפָה הִיא אִמָּא שֶׁלִּי 
כי אין בעולם אהבה כמו אהבה של אמא

<לב> <לב> <לב>

שם השיר לפני המבול , את מתארת במכחול מילותיך תמונה קסומה של אמא ואבא ובית

ושבבי עץ ממש תמונה קסומה ואז בא המבול אולי זה המות של אחותך , אולי זה תקופה קשה של חיים שם בארגנטינה, אולי העליה והקליטה והחיים בארץ אולי ואולי ואולי..

את בטח יודעת מתי היה המבול.

תודה רבקה יקרה על השיר. אם ההבנה

שלי את השיר שגוייה  אני מתנצל מראש.

בברכה

שמוליק

.

לא, לא. סלחתי. ברור. אולי היה נכון יותר לכתוב בכותרת 

"מִיְּמֵי  מְתוּשֶׁלַח" כדי שיהיה ברור שהייתי קטנה מאוד-מאוד,

פחות משנה וחצי. בין ארבעה עשר לחמישה עשר חודשים.  

זה אכן היה לפני המבול, אפילו לפני מתושלח. היה גן-עדן

של ממש. 

תודה רבה-רבה-רבה, שמואל יקר, יקר. 

<לב>

רבקה

---

הכותרת עושה את ההבדל בפרשנות, ואז אפשר להתמקדת בתמונת ילדות קסומה אותה ציירת במכחול מילותייך רבקה יקרה.

בברכה

שמוליק

.

במחשבה שנייה - לא. לא הכותרת אלא התוכן. 

נניח שהכותרת הייתה "זיכרונות" . 

על איזה גיל (שלי) הייתָ חושב ומבין? 

כי גם אצלךָ: 

בן כמה הייתָ כשאמךָ הסירה שבבים ו/או קוצים מידיךָ? 

<קריצת עין ידידותית>

תודה רבה שוב, שמואל, איש יקר, יקר. 

<לב>

רבקה

---

<לב> <לב> <לב>

<לב> גליה יקרה, יקרה לי מאוד-מאוד, <לב> תודה רבה-רבה-רבה לךְ על תגובתךְ! <לב> ריגשת אותי מאוד-מאוד. <לב>

רבקה אהובה 

פניה היפות של אמא

חיבוק

<לב> אורנה אהובה,  <לב> תודה רבה! <לב>

רבקתי היקרה,

קראתי את השיר, וקשה היה לי להגיב

כי

דמעות קצת הפריעו...

בהתחלה חייכתי, זה כזה מין זיכרון של ילדות מוקדמת

שבבי עץ שחדרו לעצבעות של רבקה הפעוטה

ואמא שולפת בפינצטה...

ואז באו השורות האחרונות, 

ואני מודה - קצת נעתקה הנשימה

ודמעה באה אל תוך העין.

חשתי את הגעגוע הזה, געגוע שתמיד נמצא שם בתוך הלב

געגוע לאמא, אמא יפה כל כך וקולה רך וענוג

כשהיא שרה לילדתה הקטנטונת...

וואו, כמה אהבה יש במילים האלה.

רבקתי היקרה, מחבקת אותך. חיבוק חם ואוהב 

חיבוק ארוך ומלא רוך. וגם נשיקות מוסיפה.

אני כל כך אוהבת אותך.

ואגלה לך בסוך, שאף אחד לא ישמע

לאלבום התמונות בטלפון שלי - הורדתי את התמונה שלך.

ואני מביטה מדי פעם בראשך הנישא בגאון וצוארך זקוף...

.

הוֹ. 

נוריתי יקירתי, אַל תצפי ממני לתגובה עניינית ... 

אני תקועה מול המחשב, רואה כאן אֶת פנייךְ, אֶת המבט שלךְ

מאחורֵי המשקפיים, אֶת החיוךְ, 

ואני כל כך רוצה להתחבק אִתָּךְ - אין לךְ מושג. 

לי אין פלפון, לא אוכל להביט בךְ בכל רגע, 

אבל אוכל לחפש אותךְ כאן באתר. 

תודה רבה-רבה-רבה לךְ על הכול: 

על התגובה לטקסט שלי, 

על המתנה הזאת, 

על האהבה הזאת בין שתינו, 

על ההתרגשוּת הטובה שיש לי עכשיו. 

חיבוק ונשיקות ואהבה רק לךְ, 

רבקה שלךְ

---

ממש התרגשתי רבקה יקרה

<לב> איילה יקרה, <לב> תודה רבה-רבה! <לב>

מבט מתוק של ילדה ונפעם מיופיה של האם. שבבים חדרו לאצבעותיך והיא בפינצטה בריכוז רב תלשה אחד אחד. אך מבטך התמקד בה, ביופיה. געגוע... 

ואחר כך המבול. החיים עצמם על כל אשר בהם.  

.

גליתי יקירתי, 

אִמִּי הייתה יפהפייה אמיתית. 

ושָׁרָה - תענוג לאוזניים.

ולא "בובתית" בכלל. 

תודה רבה-רבה-רבה לךְ על תגובתךְ!

המון אהבה לךְ, 

<לב>

רבקה

---

<לב> גליתי יקירתי, <לב> שוב: תודה רבה-רבה-רבה לךְ! <לב>

ולאותם שבבים שהכאיבו ובעזרת הפינצטה הוצאו

רגיש הכתוב הרך הזה 

<לב> ורגישה התגובה הזאת שלךְ, <לב> אלה לי האהובה, היקרה לי כל כךְ. תודה רבה-רבה-רבה לךְ! <לב>