חיוך מסוים - שבו נזכרתי עת עיינתי בכמה שירים מהספר החמוד בשל שמוליק

לְעוֹלָם לֹא תָּבִינִי מַדּוּעַ
חִיַּכְתִּי אֵלַיִךְ אוֹ אָז
וְחִיּוּךְ מְסֻיָּם כַּיָּדוּעַ
עָטוּף הוּא בְּגָוֶן שֶׁל רָז.

גָּוֶן שֶׁל רָז וְהַרְבֵּה אַהֲבָה
עִתִּים,אַתְּ יוֹדַעַת, אֶחָד הֵם
וְחִיּוּךְ הַמֻּפְנֶה לְעַלְמָה נָאוָה-
יוֹנֵק הוּא מִפֶּרַח עַל תֶּלֶם.

אי פֹּה, אֵי מִשָּׁם, תַּקְלִיט אַלְמוֹנִי
שִׁקְשֵׁק לְאִטּוֹ סֵרֵנָדָה
וְאֵלֶם דְּמוּתְךָ הַשּׁוֹקֵט רְצִינִי
אֵצֶל מִכּוֹחָהּ שֶׁל בְּרִיגָדָה.

בַּחֶדֶר הַקָּט, מִילְיוֹנֵי נְהָרוֹת-
הִקְרִינוּ פָּנָיו שֶׁל יָרֵחַ:
וְזוֹהֵר מִכֻּלָּם הִנּוֹ אֵגֶל מַרְאוֹת:
מִתְּכֵלֶת עֵינַיִךְ זוֹרֵחַ.

סוֹד פִּשְׁרוֹ שֶׁל חִיּוּךְ יָדוּעַ אֵדַע,
אַךְ אַתְּ לְעוֹלָם לֹא תָּבִינִי,
וַאֲפִלּוּ תְּנַסִּי לְנַחֵשׁ הַתְּשׁוּבָה-
מוּטָב אִלּוּ לֹא תִּשְׁאָליני

הַשִּׁיר נִכְתַּב בְּיָנוּאָר 1965,וְנִדְמֶה לִי שֶׁהָיָה מְיֹעָד לְיַלְדָּה מִכִּתָּתִי.אֲנִי דֵּי מְחַיֵּךְ מוּל הַתְּמִימוּת וְהָאַרְכָאִיּוֹת שֶׁל הַנַּעַר בֶּן 17 וּמַשֶּׁהוּ שֶׁהָיִיתִי...בְּנֵי הַ-17 שֶׁל הַיּוֹם וַדַּאי כּוֹתְבִים אַחֶרֶת.