מוזה קורצת

מוזה קורצת

דני זכריה

ישבתי על הכיסא

פתע המוזה

קרצה לי

ללב היא קוראת

את רחשו לאמור

עכשיו תכתוב

שיר חדש

כמו אומרת

בנבכי ליבי

מבעבעת התמונה

בשירי אתאר

בידי אוחז בקולמוס

רגעי השיר מגיחים

התיאורים מופיעים

בזה אחר זה נשלפים

אל נייר הלבן

ריק ממילים

השורות בו מתמלאות

על שירי עובר

את המילים

והשורות בו –

בשום ושכל בוחן

ואותו חותם

כמו קרצה לי

והיא ידעה

מה אומרת.

יום שבת, 26/08/23