תודה ...תודה שבאת...

תּוֹדָה ...תּוֹדָה שֶׁבָּאתָ...

הִיא לָבְשָׁה אֶת הַשִּׂמְלָה הַשְּׁחֹרָה שֶׁכָּל כָּךְ אָהֲבָה,בָּחֲרָה בִּקְפִידָה אֶת תַּכְשִׁיטֵי הַכֶּסֶף, שַׁרְשֶׁרֶת ,עֲגִילִים מִתּוֹךְ תֵּבַת תַּכְשִׁיטֶיהָ, אָסְפָה אֶת שִׁעֲרָה וְנִרְאֲתָה בְּעֵינֵי עַצְמָהּ כֹּה יָפָה עַצְמוֹת לְחַיֶּיהָ בָּלְטוּ, עֵינֶיהָ בָּרְקוּ. הָיְתָה מְאֹד בְּטוּחָה בְּעָצְמַת נָשִׁיּוּתָהּ
בְּכוֹחָהּ לַעֲשׂוֹת גֶּבֶר לְגֶבֶר שֶׁרוֹצֶה בָּהּ, חוֹשֵׁק בָּהּ. טוֹפֶפֶת עַל סַנְדְּלֵי הֶעָקֵב
נִכְנְסָה אֶל הַמִּסְעָדָה,אֲשֶׁר בָּהּ קָבְעוּ לְהִפָּגֵשׁ,יָשְׁבָה לְיַד שֻׁלְחָן מְרֻבָּע קָטָן,
הִנִּיחָה אֶת הַתִּיק הַכָּחֹל עַל הַכִּסֵּא וְחִכְּתָה. אַחֲרֵי דַּקּוֹת אֲחָדוֹת נִכְנַס הִתְיַשֵּׁב מוּלָהּ.
שִׁגֵּר אֵלֶיהָ חִיּוּךְ חַם, לָחַץ אֶת יָדָהּ. וְהִיא? הִיא כֹּה רָצְתָה לִצְלֹל אֶל תּוֹךְ עֵינָיו
וְאָז אָמְרָה לוֹ:-

"תּוֹדָה, תּוֹדָה שֶׁבָּאתָ. חַיֶּבֶת אוֹתְךָ. חַיֶּבֶת לְדַבֵּר!

חַיֶּבֶת לְהוֹצִיא קְצָת, חַיֶּבֶת לְסַפֵּר לְךָ דְּבָרִים שֶׁקָּרוּ לִי דְּבָרִים שֶׁחָוִיתִי הַמֶּלְצָרִית הִגִּיעָה, הֵנִיחָה עַל הַשֻּׁלְחָן אֶת הַתַּפְרִיט וְאָמְרָה שֶׁמִּיָּד חוֹזֶרֶת,הִיא הִסְתַּפְּקָה בְּנֵס קָפֶה עַל חָלָב גָּדוֹל הוֹסִיפָה שְׁנֵי סֻכְּרָזִית שֶׁיַּמְתִּיקוּ מְעַט אֶת הַמִּלִּים שֶׁעָמְדָה לְהוֹצִיא מִלִּבָּהּ.
צִפְּתָה לְנֵס אֲמִתִּי לֹא מָהוּל בְּחָלָב.

סִפְּרָה שֶׁלֹּא תָּמִיד מִתְיַחֲסִים אֵלֶיהָ כְּאָדָם עִם רְצוֹנוֹת וּצְרָכִים,אֶלָּא יוֹדְעִים לְהִתְקַשֵּׁר אֵלֶיהָ רַק כְּשֶׁזְּקוּקִים לָהּ וּמוֹסִיפִים שֶׁיִּשְׂמְחוּ אִם הִיא תַּגִּיעַ - אֲבָל כְּשֶׁלֹּא צְרִיכִים אוֹתָהּ,
כְּאִלּוּ אֵינָהּ קַיֶּמֶת. כְּאִלּוּ לָהּ אֵין צְרָכִים.לֹא מַקְפִּידִים לְהִתְקַשֵּׁר בְּמֶשֶׁךְ שָׁבוּעַ אוֹ יוֹתֵר,
הִיא גַּם יוֹדַעַת שֶׁלְּעִתִּים הִיא מוֹשֶׁכֶת אֵשׁ - אוּלַי זֶה בִּגְלַל הָאֹפִי שֶׁלָּהּ?

שָׁם בְּבֵית הַקָּפֶה כְּשֶׁדִּבְּרָה אֵלָיו חָשָׁה כִּי פָּנֶיהָ מַאְדִּימוֹת מִכַּעַס וְתִסְכּוּל וְהוֹסִיפָה:

"הֵם עוֹד יִצְטַעֲרוּ שֶׁכָּךְ מִתְיַחֲסִים אֵלַי כְּאֶל דָּבָר מוּבָן מֵאֵלָיו"

כָּל יוֹם הִיא נוֹשֵׂאת אִתָּהּ אֶת הַמַּשָּׂא.

וְאֵלָיו מִצְטָרֵף מַשָּׂא הַהוֹרִים שֶׁהָלְכוּ לְעוֹלָם הַמֵּתִים וְהִיא כָּל כָּךְ מִתְגַּעְגַּעַת אֲלֵיהֶם.

מְיַסֶּרֶת אֶת עַצְמָהּ: חוֹשֶׁבֶת שֶׁעָשְׁתָה הַרְבֵּה לְמַעֲנָם אֲבָל אוּלַי לֹא מַסְפִּיק?

הַמְּשִׁיכָה לְדַבֵּר אֵלָיו: נָכוֹן שֶׁאִישׁ לֹא חַיָּב לָקַחַת עַל עַצְמוֹ אֶת כָּל מַסַּת חַיֶּיהָ וְלִרְאוֹת מָה שֶׁהִיא חַוָּה בַּיּוֹמְיוֹם,הִיא מַבְחִינָה בַּדְּבָרִים שֶׁלֹּא בָּטוּחַ אִם אֲחֵרִים רוֹאִים יֵשׁ דְּבָרִים שֶׁמַּרְגִּיזִים אוֹתָהּ וְהִיא לֹא יוֹדַעַת בְּמָה לִבְחֹר - לְהִתְעַלֵּם אוֹ לִכְעֹס

הִיא עוֹבֶדֶת כָּל כָּךְ קָשָׁה. כָּל חַיֶּיהָ עָבְדָה קָשָׁה,יֵשׁ וְלִפְעָמִים הִיא חָשָׁה שֶׁחַיֶּיהָ מְיֻתָּרִים.

הוּא הִקְשִׁיב בִּתְשׂוּמֶת לֵב רַבָּה וּבְאַהֲדָה. קֶטַע אוֹתָהּ מִדֵּי פַּעַם בְּאָמְרוֹ אַתְּ לֹא מַמָּשׁ צוֹדֶקֶת, הַתְּחוּשׁוֹת שֶׁלָּךְ אֵינָן מְשַׁקְּפוֹת אֶת הַמְּצִיאוּת אֲנָשִׁים רַבִּים כָּל כָּךְ אוֹהֲבִים אוֹתָךְ, אֶת אִישִׁיּוּתֵךְ,אֶת אָפְיֵךְ אֶת כָּל מָה שֶׁיֵּשׁ בָּךְ, אֶת הָאִשָּׁה שֶׁבָּךְ.

הִשְׁתַּתֵּק לְרֶגַע וְהוֹסִיף: אֵין לָךְ מֻשָּׂג כַּמָּה חֹם וְאַהֲבָה אַתְּ יוֹדַעַת לְשַׁדֵּר לַעוֹלָם,

רַבּוֹת הָיוּ רוֹצוֹת לִהְיוֹת כָּמוֹךְ.

הִקְשִׁיבָה וְשָׁאֲלָה עַצְמָהּ: מָה זֶה אוֹמֵר שֶׁאוֹהֲבִים אוֹתָהּ רַבִּים? מָה יוֹצֵא לָהּ מִזֶּה?

הֲרֵי כְּשֶׁאֲחֵרִים חוֹלִים הִיא מִיָּד נִרְתֶּמֶת לְעֶזְרָתָם כְּדֵי לְהָקֵל.
כְּשֶׁהִיא נוֹפֶלֶת לְמִשְׁכָּב אֵין אִישׁ שֶׁיְּטַפֵּל בָּהּ, יָכִין לָהּ כּוֹס תֵּה.
הֵם אֵינָם נוֹתְנִים לְאַהֲבָתָם אֶת אוֹתוֹ הַבִּטּוּי. אוּלַי פַּעַם,כְּשֶׁיִּמְצְאוּ זְמַן ..
יָבִינוּ שֶׁטָּעוּ וְלֹא הִתְיַחֲסוּ לִמְצוּקוֹתֶיהָ כָּרָאוּי. לֹא הִצִּיעוּ לָהּ אֶת כְּתֵפָם וְחִבּוּקָם.

עַל כָּךְ לִבָּהּ כּוֹאֵב וְדוֹאֵב . מַחְסַן הָרְגָשׁוֹת הַחַמִּים שֶׁלָּהּ שֶׁהִיא מְצִיפָה אוֹתָם בָּהֶם,

לֹא גּוֹרְמִים לְכָךְ שֶׁתְּקַבֵּל תְּמוּרָה כְּשֶׁהִיא זְקוּקָה לְחֹם.

הִיא תָּלְתָה בּוֹ עֵינֶיהָ, יָנְקָּה אֵלֵי בְּשָׂרָהּ אֶת מַבָּטָיו הַחַמִּים הַמְּבִינִים שֶׁשִּׁגֵּר אֵלֶיהָ.

עָבַר בָּהּ הִרְהוּר שֶׁל חֵטְא, מָה לַעֲשׂוֹת יַחַד אַחֲרֵי שֶׁיִּרְגַּע וְהוּא אוּלַי יַצִּיעַ לָהּ לָבוֹא אֵלָיו....

הִיא נִרְגֶּשֶׁת לִקְרַאת הַצָּפוּי מְחַכָּה שֶׁיַּצִּיעַ

וְ אָ ז...

זֶה קָרָה.

כִּמְעַט

שָׁמְעָה אוֹתוֹ אוֹמֵר:

"נָכוֹן שֶׁאַתְּ כָּאן וְנָכוֹן שֶׁאַתְּ מְנַשֶּׁקֶת וְנָכוֹן שֶׁאַתְּ רוֹצָה לֶאֱהֹב.

אַתְּ אֲפִלּוּ יָפָה עֲצוּבָה וְכוֹאֶבֶת וְאוּלַי יֵשׁ בָּךְ הַכֹּל"

אֲבָל זֶה לֹא הָיָה הוּא שֶׁכֹּה כְּמֵהָה אֵלָיו.

דָּנִיאֵל סָלוֹמוֹן בְּשִׁירוֹ הֵעִיר אוֹתָהּ בְּצִלְצוּל הַנַּיָּד שֶׁהָיָה מֻנָּח בַּתִּיק הַכָּחֹל.

הֵקִיצָה מִשְּׁנָתָהּ וְנוֹתְרָה רַק עִם הַשְּׁאֵלוֹת רַק עִם הַמִּשְׁאָלוֹת.

גַּם שָׁם בַּחֲלוֹמָהּ, לֹא קָרָה מָה שֶׁכֹּה רָצְתָה חָשְׁקָה

~

טִפּוֹת שֶׁל עֶצֶב
 

בְּנִיחוֹחוֹת מְרַחֲפִים

וּבְנִינוֹחוּת טִבְעִית,

מְנַעֶרֶת מֵעָלֶיהָ

טִפּוֹת מְיֻתָּרוֹת

שֶׁל עֶצֶב.

תִּמְחֶה דִּמְעוֹתֶיהָ

הָאוֹמְרוֹת וְלוֹחֲשׁוֹת לָהּ

סִפּוּר אַהֲבָה

שֶׁנִּמְחַק וְחָמַק.

וְהִיא -

בִּתְחִלַּת חִפּוּשׁ

אַחַר הָאֵינְסוֹף

לוֹחֶשֶׁת אַהֲבָה

עוֹרֶגֶת וְכוֹאֶבֶת

סוֹפוֹ שֶׁל חֹרֶף כּוֹזֵב.

פּוֹסַעַת בִּשְׁבִילִי הַחַיִּים,

פְּסִיעוֹת רַכּוֹת,

נוֹגְעוֹת,

לֹא נוֹגְעוֹת

מְהַסֶּסֶת לְרֶגַע

מְנַסָּה לַגַּעַת

בִּקְרִיסְטָלֵי אֹשֶׁר בּוֹהֲקִים

בָּהַבְטָחָה הַחָבוּיָה
עֵינֶיהָ דּוֹמְעוֹת

לְלֹא מִלִּים,

לְלֹא נִיצוֹץ

לִבָּהּ מְהֻסָּס, עוֹצֵר לְרֶגַע

מַבִּיטָה בָּחֲלוֹם חַיֶּיהָ

בְּחַלּוֹן עֵינֶיהָ

מֵבִּיטָה חוֹשֶבֶת וְ.....
~
ללחוץ על התמונה כדי להגיע לשיר של דניאל סלומון