בצלם

.

האומנם נחכים בבוא היום ... 

היום כבר כאן, אלה לי אהובה, יקרה. 

שירךְ - הוֹ. 

הרצון, הצורך, להשמיע צחוק. ובמקום הצחוק, הדמעה נושרת. 

והתקווה שאפשר אחרת. אולי. הלוואי. 

בינתיים המציאוּת היא שעִם כל חטוף שחוזר, אפשר לנשום. 

תודה רבה-רבה-רבה על שירךְ, על מחשבותייךְ, רגשותייךְ, 

אלה לי אהובה מאוד. 

שלךְ, <לב>

רבקה

---

בתקווה שכולם יבואו יחזרו בריאים בגופם בנפשם

זועק, מעורר תהיות - את מצליחה להתפשר ולשמוח שהשמחה שבה אליך אך מנגד את תוהה האומנם נחכים בבוא היום... תודה רבה לך אלה היקרה, יום שקט.

רוֹאָה אוֹתָם חוֹזְרִים

וְהַלֵּב מִתְרַחֵב מִשִּׂמְחָה

אֲבָל הַמְּצִיאוּת עֲדַיִן כּוֹאֶבֶת

וְהַדְּמָעוֹת רַבּוֹת

אַךְ בְּלֵב תִּקְוָה

שֶׁהַכֹּל יִהְיֶה כָּאן אַחֶרֶת.

תודה קרידה על השיר הרלוונטי לימים אלה . נקווה כולנו שהמצב עוד ישתנה לטובה.

יום טוב ורגוע

שמוליק

שבריר תקווה חדר ללבך בימים אלה ורומם את מצב רוחך. הלוואי ויהא כך בכל יום ביומו. 

אלה לי יקרה

************

קבוצות , קבוצות קטנות

שבים כל פעימה 

כל חטוף עולם ומלואו

והאוויר דחוס בשאלות

ואי הוודאות כובשת 

מכביגנ באובגי הלב  ...

נוגה דיאך יקרה, מציאותי

ונוגע בכל נפש חיה

המשך יום רגוע

ממני בגעגוע

עליזה.