האם והבנים (באהבה לשירי והבנים כפיר ואריאל ביבאס)

נגעת לי עמוק בלב.

גם אני לא נרגע עד עכשיו מדאגה וגם אני שוררתי עליהם ...

מי יתן!

זועק, שוטח תהיות - תחושה קשה אופפת את האם ששניה ילדיה האדמונים הקטנים נשבו בשבי והיא תוהה האם הם ישובו לחיק משפחתם בריאים ושלמים. תודה רבה לך עונתיים, יום שקט. אמן שהם יזכו לצאת מהשבי בריאים ושלמים.

.

הוֹ.

קורע לב. 

והשאלה מהדהדת באוויר. 

מי ייתן. 

אגב: השיר כתוב מעולה. הפיתוח מעולה.

תודה רבה-רבה-רבה, עונותיים.

רבקה

---

לוואי וישובו כבר

תמונת עיניה המפוחדות של האם היקרה הזו האוחזת בשני הג'ינג'ים המתוקים-לא תמוש מאתנו. השיר שלך פרט עמוק על נימי הנפש של כולנו. מי יודע אם הם אכן עדיין בחיים. עצוב כל כך. 

.

עונותיים, 

קיבלתי תגובה שלךָ לתגובתי שכנראה, מחקתָּ אחרי ששלחתָּ. 

הכותרת: מתוך ירמיהו; בתוכן: הישובו לגבולם: כה אמר השם 

... (לא אעלה אֶת הכול. אין טעם: אַתָּה מכיר אֶת הפסוק).

בכל אופן: 

התכונתי להגיב לךָ שוב ולציין שאַתָּה נעזר בעברית של 

ימה"ב ושל תקופת ההשכלה ("עֶינֶיהָ יָרְדוּ מַיִם", למשל), 

אולי בלי לדעת, אולי מתוך ידע בתקופות הלשון העברית. 

ורציתי להעיר לךָ על הניק/הכינוי שלךָ: 

צ"ל "עוֹנָתיים" (ה-פַּעֲמַיִם/רִבּויַיִם בעברית שומרת על 

צורת היחיד ומוסיפה אֶת הסיומת Xיים/Xיִם (מַיִם, שָׁמַיִם, 

שְׂפָתַיִם, רַגְלַיִם, יוֹמַיִם, חָדְשַׁיִם, שְׁנָתַיִם, עוֹנָתַיִם/עונתיים וכו').

בניקוד/כתיב מלא, הניק שלךָ הוא עוֹנָתַיִם.

בוקר טוב, עונתיים! 

:))

רבקה

---

לא זוכר אם מחקתי או נמחק

אך הניתוחים שלך מבריקים וקולעים

אני תמיד שמח לקרוא אותם

עוד אלוזיה שתוכלי למצוא

"והציקותי לאריאל והייתה תאניה ואניה והייתה לי כאריאל" ישעיהו כט, ב

וכן

"היתן כפיר קולו ממעונתו"

עמוס ג, ד

.

הוֹ. 

תודה רבה-רבה-רבה לךָ. 

הפסוקים האלה מאירים עוד יותר אֶת שירךָ.

(אני לא בקיאה בתנ"ך. לֹא למדתי כאן יסודי + תיכון.)

המשך יום רגוע ושבוע טוב ורגוע, עונתיים היקר. 

רבקה

---

את וודאי מכירה את הביטוי

דולסה לו ביבאס