נקודת משען

הו ארצי מולדתי

את הולכת פייפן-אריק איינשטיין

לילה טוב איש יקרלי

ממני מרים

הַמְּדִינָה אִבְּדָה

אֶת שִׁוּוּי מִשְׁקָלָהּ

וְהַתְּחוּשָׁה בְּלִבְּךָ

עַכְשָׁו לֹא טוֹבָה

עַד כְּדֵי רָצוֹן

לְהִפָּרֵד מֵאֶרֶץ מְכוֹרָה.

שיר זועק וקשה כתבת צביקה היקר, עד כדי כך שברצונך להיפרד ממנה. כמה עצוב וחבל.

יום רגוע ושקט

שמוליק

היתה היא מכורתנו פעם

סבל כאב 

אובדן 

ואכן מפורקת היא המדינה ממשגים

מתריס ואמיתי 

מבין המילים ניכרת האכזבה מזו הזקנה. האמנם לנטוש אותה אתה מבקש?  העציבו אותי הדברים הכתובים כאן.  

קשה מר פסימי ומרתק

עצוב מאוד - מצבה של מכורתנו הוא עגום ואתה מבקש נקודת משען להיפרד ממנה. תודה רבה לך צבי היקר, יום שקט.

.

הוֹ. 

וואו !! 

אינני מבינה או מכירה אֶת הסיבוֹת להרגשה של הבית הראשון, 

אבל מבינה ומכירה (מנסיוני האישי, ברשותךָ) אֶת התיאור של

הבית השני ושל השורה הראשונה בבית השלישי והאחרון. 

שְׁתֵּי השורות האחרונות - אני קוראת בהן בין ייאוש לתחינה. 

שיר ביקורתי, גם כלפי הדּוֹבֵר, ושיר אוהב, נואש - ומרַתק. 

תודה רבה-רבה-רבה, צביקה יקר. 

רבקה

---

אכזבתך מארצנו הקטנטונת

ניכרת מאד בשירתך.

מבקש רק נקודה אחת למשענת

רגע לפני הפרידה ...

נוגה זה הנשלח :

להמשך יום רגוע

עליזה.

מרגישה כמוך. היא דווקא נחשבת צעירה אבל איבדה את השמן 

חייבת להיות דרך לחיות במדינה הזאת היא שלנו