עכשיו הזמן האדום

הַמַּבָּט מֵחַלּוֹן הָרַכֶּבֶת

נִרְאֶה פָּשׁוּט נוֹרָא

הַכֹּל זוֹעֵק

בִּפְרִיחָה אֲדֻמָּה

שֶׁל דָּם..

תודה צביקה היקר על השיר הזועק והמתקומם על מה שקרה  בדרום באוקטובר , שם פורחים עכשיו פרחים של דם ואת זה רואים היטב מחלון רכבת חיינו.

יום שקט

שמוליק

היום פריחת הכלניות מאזכרת רק את המצב הנוראי בו אנו נמצאים. אתה נוסע ברכבת והנוף כלל אינו משרה בך שלווה. עצוב...

מטלטל, עצוב מאוד - הראש מבולבל, מבעד לחלון הכל נראה בפריחה אדומה. תודה רבה לך צבי יקר, יום קסום. מתאר במדויק את מצב מכורתנו בימים טרופים אלה.

.

נוף מצמרר, בשְׁתֵּי מילים.

ברשותךָ, צביקה: 

בין שירךָ מאתמול "נקודת משען" לשירךָ הנוכחי, עולים 

לזכרוני שני שירים - בעצם: שיר אחד, כי השני הוא התאמת 

השיר לאקטואליה של שנות ה-70 (1974, אִם לדייק): 

"חוֹזֶה לֵךְ בְּרַח" - מילים: יענקלה רוטבליט; לחן: שלום חנוך; 

אושיק לוי שר אותו;

ו-"יוֹעֵץ לֵךְ בְּרַח" - ניקוי ראש, כשקיסינג'ר היה כאן, 1974. 

לפי הנוף שאַתָּה מתאר, אני מרגישה כאילו ה-"לֵךְ בְּרַח" 

מכווָן לכל אחד ואחד מאיתנו - גם אליי, אישית. 

(אני מקווה שתגובתי לעיל לא חצתה אֶת גבול המותר.

אִם כן, אִם העקתי, אנא סליחתךָ.)

תודה רבה-רבה-רבה, צביקה, איש יקר. 

רבקה

---

איש יקר

כמה עצוב.

הירוק הפך לאדום דמם של הלוחמיםואת המראה הזה אתה מדמיין בשירך.

יום טוב ורגוע

ממני מרים

מרחבים נצבעים באדום כלניות

לוקחים אותנו אל דם החללים

אל המלחמה שאין בה סוף.

יום שקט צבי.

ויש הרבה עובדות 

שמניעות את הגלגלים שלנו היום 

כשהכל בא והולך,

גם הטבע משתנה 

יופי של כתוב 

הפריחה האדומה הזו

פריחת הכלניות בתוך הירוק , שחולפת מול חלון הרכבת - מטלטלת

היא מתערבבת עם ההכרזה צבע אדום

ועם צבע הדם שצובע באדום את האדמה.

נסיעה שאמורה הייתה להיות שקטה ורגועה

מעוררת אי שקט. 

קשה לחוות את זה.