חַבְלֵי תִּקְוָה

.

היצירתיוּת המעולה והמקסימה שלךְ - וואו. 

גם בשיר, גם בצילומים. 

גם העצב העמוק נמצא בהם. 

תודה רבה-רבה-רבה, אביה האהובה, משוררת יקרה-יקרה לי. 

שלךְ, <לב>

רבקה

---

הַשִּׁירִים בּוֹכִים
וְהַמִּלִּים דּוֹמְעוֹת,
וּבַלֵּב מִתְעַצֶּמֶת לָהּ
תְּחוּשָׁה שֶׁל מוּעָקָה,
וְכָל מָה שֶׁרַק רוֹצִים
זֶה לִרְאוֹת אֶת הָאוֹר
בִּקְצֵה הַמִּנְהָרָה 
שָׁם מְחַכּוֹת בְּסַבְלָנוּת
מִלִּים שֶׁל אַהֲבָה,
וְשֶׁל שֶׁקֶט וְשַׁלְוָה
אִתָּן אֶפְשָׁר לִכְתֹּב
שִׁירִים שֶׁל 
תִּקְוָה וְנֶחָמָה.

תודה אביה יקרה על שיר מרגש שכתבת. בימים טרופים אלו השירים הנכתבים הם שירי כאב וצער וכל מה שאת רוצה שיהפכו במהרה לשירי תקווה ואהבה.

את שירי הכאב והצער את על חבלי תקווה תולה לייבוש.

יום רגוע ושקט

שמוליק

בימים נוראיים אלה את מנסה להתלות בכל שביב של תקווה. רכה כל כך האנלוגיה שנטלת כאן ומשחק המילים בנוגע לחבל, חבלי התקווה. 

נעלמה 

את מייחלת להתנדפות לחותם של שיריך על התקווה לאחר שכל נסיונותיך עלו בתוהו. תודה רבה לך אביה היקרה, יום שקט. עד כה למרבה הצער נפלו יותר מ-500 חיילים.

איזה יופי של אנלוגיה יש בשירך

חבלי תקווה והשמוש בכביסה כדוגמא-נהדר

יום טוב ושקט אביה אהובה

ממני מרים

אביה יקרה, קשה וכואב שירך

כמו יתר שיריך נוטפי הכאב.

את ניסית ליבשם.

חבלי תקווה מתחת ותלית אותם עליהם 

אבל הלחות הכואבת נותרה בם.

גם המיבש לא הפיג את הלחות הזו.

והדמעות ממשיכות לזלוג.

ואגלה לך בסוד, אביה יקרה,

גם אם מצליחים ליבש את הלחות -

שובל לבן של מלח מותירות הדמעות...

צר לי יקרה שאין לי מילים מנחמות, זה הכאב שלא משאיר מקום.

אני יודעת אני מרגישה.

אבל אני כן יכולה לשלוח לך יקירתי חיבוק חם

חומו אולי יעזור ליבש את הלחות...

חבל

קשרים

דמעה בדמעה

עדי התרה ותקווה