בעיקר לרע

עם הגיל השטן מאחוריו וזה הזמן שאלוהים שלכם נרדם. תודה רבה לך צבי היקר, יום שקט.

.

ברשותךָ, צביקה: 

שואלת אֶת עצמי אִם שְׁתֵּי (2) השורוֹת האחרונות נכתבו כחלק 

אינטֶגְרָלי, תוך כדי זרימה, 

או אחרֵי הרהור, אחרֵי שסיימתָּ אֶת הקודמות. 

*

הבית הראשון מסַפר לי על אדם שנסיבוֹת חייו השפיעו עליו

והוא, בעת זִקנה, ממורמר, עייף. זועף.

שתי (2) השורות הראשונות של הבית השני והאחרון מְתָרְצוֹת 

אֶת הבית הראשון. 

השתיים (2) האחרונות מְתָרְצוֹת אותו, אֶת הדּוֹבֵר, באופן שונה:

בסך הכול, הוא רק חלק מעָם שאלוהיו נרדם. ובכך מתרצוֹת גם

אֶת המצב הלאומי הנוכחי: כולנו, כל הָעָם, בידֵי הַשָּׂטָן.

תודה רבה-רבה-רבה, צביקה, איש יקר. 

יום רגוע ונעים ככל שניתן. 

רבקה

---

וי לקוראים לרע טוב

ולטוב- רע

הגיל נותן את אותותיו וסימניו

האדם משתנה פיזית ורגשית

כדרך הטבע,

ניבצר מבינתי להבין

מדוע להתריס כנגד ריבון

נתיר זאת לחשבונות שמיים,

לכל דבר סיבה ...

יום של בשורה צבי ידידי.

הַזְּמַן לֹא מֵיטִיב עִם הָאָדָם

לְעִתִּים גַּם רוֹקְדִים עַל הַדָּם

לְטוֹב אוֹ לְרַע.

שיר פילוסופי כתבת צביקה היקר , משהו קורה לאנשים כשהם מתבגרים לטוב או לרע.

סופ"ש שקט

שמוליק

אלוהים נרדם לא פעם ולא פעמיים. אך גם לעת זקנה ואז יוצאת המרירות מן האדם. כמה כואב. 

אם הגיל הכל קורה

הרבה מתערבב בנו

תודה על הכתוב