סוף עולם

.

שני חלקים לשירךְ, אלה לי. כךְ אני קוראת ומבינה אותו (אִם אני

טועה, אנא סליחתךְ): 

בחלק הראשון הדּוֹבֶרֶת ב"פיסת אלוהים הקטנה" שלהּ, מביטה, 

נפעמת, ביופיים של הנוף והטבע מול עיניה. למעשה, כאן היא

חלק מהנוף. 

בחלק השני, שנפתח ב-"צליל מחרשה בקע ימים של זוב צורם" , 

"היא" (חלק מן הדּוברת, בגוף שלישי) רואָה מחזה מחריד 

מתרחש מול עיניה: כיצד פיסת האלוהים מחריבה אֶת עצמהּ. 

ו"היא" בשמלה לבנה, טהורה, זַכָּה. 

אגב: 

החלק הראשון בשירךְ הוא מעין אוֹדָה, התפעמוּת;

החלק השני הוא מעין קינה. 

שניהם נפלאים. יחד ולחוד.

הסוף מצמרר. 

דיבר אליי מאוד-מאוד ואהבתי מאוד-מאוד, אלה לי, אהובה. 

בא לי לחבק אותךְ. <לב>

תודה רבה-רבה-רבה ורק טוב לךְ.

שלךְ, 

רבקה

---

החלק הראשון אכן טיול ברמת הגולן ויופיו של הטבע 

והחלק השני תקשור שבקע ממני ואכן קינה נכתבה

אהבה לך יקרה 

זה הבוקר שלי לקרוא את משובייך המחממים

כאן שקט הבוקר

גשום במיוחד 

יום נפלא

זועק, מעורר תהיות - יובל הזמן נדם והיא עמדה בשמלה לבנה. לא התרגשה מכך. תודה רבה לך אלה היקרה, יום שקט.

תודה רבה 

הלואי ליום שקט ורגוע

אלה לי אהובה

**************

החיים השתנו 

 הנוף סביבך איבד מיופיו,

גוונים התעמעמו

זה כבר לא אותו המקום

שריגש והציף.

ואף על פי כן זהו מקומך

עליו לא תוותרי,

זאת מכורתנו עליה נלחם.

תודה אלה לי על זה הנשלח

המיוחד הנצרב מלב.

מחבקת לערב נעים

ורגוע ככל שניתן.

שימרי על עצמך מעל משמר

אוהבת תמיד

עליזה.

הכל כואב הלב הגוף

צלקות המתים

והבומים שלא נגמרים

יום טוב יקרה 

כול טחד צריך חלקה קטנה 

שתהיה שלו ויהיה בטוח בה

גם שם בקבר כשמתים לנו כה רבים

יום שקט יקרה 

"זה לא אותו העמק, זה לא אותו הבית..."

ככה שרים חברי הגבעטרון.

ואת אלה יקרה, את מרגשה כך לגבי חלקת אלוהים הקטנה שלך.

אותו מקום שראית בו תמיד את היופי.

ונראה לי כמו את יוצאת מתוך עצמך

ומעמידה עצמך מול המראות

ואת זרה למקום

למקום שמחריב עצמו.

כואבות המילים

ארץ נחרבת 

יקרה 

אני חיה כמו בבועה 

לא מבינה מה עושה 

יום שקט היום 

אֶרֶץ נֶהְדֶּרֶת

פִּסַּת אֱלֹהִים קְטַנָּה

הָפְכָה לְאֶרֶץ כּוֹאֶבֶת

לִפִּסַּת אֲדָמָה חֲרֵבָה

וְאַתְּ בְּשִׂמְלָה לְבָנָה

צוֹפָה וּמַזִּילָה דִּמְעָה.

שיר כואב ועוצמתי כתבת אלה לי קרידה , המציאות לא נראת טוב לא בדרום ולא בצפון , היתה לנו ארץ נהדרת.

נחכה ונאמין שהמצב ישתנה ויגיעו ימים טובים יותר.

סופ"ש רגוע ושקט

שמוליק

בתקווה לימים טובים יותר

גשם עכשיו

יום טוב 

לרגע נראה היה לה כי סוף העולם הגיע, אך מתוך התחושה האקופליפטית הזו, היא מביאה את התקווה. לבושה כך בשמלה לבנה צחורה.  

שקט כאן היום 

והגשם מנקה את האוירה 

מקווה שלחיילים לא קר

 שירך העוצמתי מתאר את המצב העכשווי הכואב לעומת היופי וכל הטוב שהיה בעבר.

 והשמלה הלבנה- מסמלת- תמימות וטוהר בעיניי.

 אך אין  יאוש ליהודי המתחבר לתורה הקדושה- שהיא מלשון הוראה:

וכך נאמר בתורה העתיקה שלנו- שהיא  כתב אלוקי ונצחי:

א] "וְאִם לֹא תוֹרִישׁוּ אֶת יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ מִפְּנֵיכֶם וְהָיָה אֲשֶׁר תּוֹתִירוּ מֵהֶם לְשִׂכִּים בְּעֵינֵיכֶם וְלִצְנִינִם בְּצִדֵּיכֶם וְצָרֲרוּ אֶתְכֶם עַל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתֶּם יֹשְׁבִים בָּהּ".

 [במדבר ל"ג,נ"ה]

הסבר: אם אנחנו לא נשמיד את כל האויבים כאשר ניכנס לארצנו היפה- הם יעשו לנו צרות...

אך אנחנו מהתורה התרחקנו ולא למדנו את ההוראות האלה.

ב] וההוראה החשובה  השנייה היא:

"אִם-בְּחֻקֹּתַי, תֵּלֵכוּ; וְאֶת-מִצְו‍ֹתַי תִּשְׁמְרוּ, וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם.   וְנָתַתִּי גִשְׁמֵיכֶם, בְּעִתָּם; וְנָתְנָה הָאָרֶץ יְבוּלָהּ, וְעֵץ הַשָּׂדֶה יִתֵּן פִּרְיוֹ.   וְהִשִּׂיג לָכֶם דַּיִשׁ אֶת-בָּצִיר, וּבָצִיר יַשִּׂיג אֶת-זָרַע; וַאֲכַלְתֶּם לַחְמְכֶם לָשֹׂבַע, וִישַׁבְתֶּם לָבֶטַח בְּאַרְצְכֶם.   וְנָתַתִּי שָׁלוֹם בָּאָרֶץ, וּשְׁכַבְתֶּם וְאֵין מַחֲרִיד; וְהִשְׁבַּתִּי חַיָּה רָעָה, מִן-הָאָרֶץ, וְחֶרֶב, לֹא-תַעֲבֹר בְּאַרְצְכֶם". [ויקרא כ"ו]

 אבל בקרוב העם שלנו עשוי להתעורר מהתרדמה הרוחנית ולשוב להתחבר אל  התנ"ך כפי שכתוב:

"לֹא יָרֵעוּ וְלֹא יַשְׁחִיתוּ בְּכָל הַר קָדְשִׁי כִּי מָלְאָה הָאָרֶץ דֵּעָה אֶת יְהוָה כַּמַּיִם לַיָּם מְכַסִּים".

 [ישעיהו י"א, ט']

 מברכת אותך אשת חיל יקרה בשבת רגועה ושקטה ובשורות טובות.

הימים כאן גשומים 

ולעיתים שומעים אזעקות 

ונפילות של פצצות 

בן לבין מנסה השתלט על הקושי באמונתי

...טוב שאת כאן להזכיר לי 

מחבקת לשבת שקטה 

אני בהחלט מבינה אותך ומעריכה ומעריצה אותך.

 מברכת

לשבת שקטה ולימים טובים.

 ממליצה לך- מה שאני עושה, ממעטת לשמוע חדשות- כי זה מעציב את הנפש ומרחיק אותנו  מהאמת של התנ"ך.

 ולגבי האויבים אני בטוחה שדברי דוד המלך -בע"ה יתגשמו במהרה:

"חַרְבָּם תָּבוֹא בְלִבָּם וְקַשְּׁתוֹתָם תִּשָּׁבַרְנָה".

 [תהלים ל"ז, ט"ו]

אמן ואמן.