כְּאֵב / תודה למגיבים.

זועק, נוגע ללב- רגליך מקרטעות הלוך ושוב קורדובה-ירושלים במשך שנים רבות. תודה רבה לך רבקה היקרה, שבוע טוב. מאחל לך שתרגישי טוב.

בֵּין קוֹרְדּוֹבָה לִירוּשָׁלַיִם

עוֹבֵר קַו אֶחָד

שֶׁל כְּאֵב הַמִּתְעַצֵּם

מִמְּצִיאוּת הַכּוֹאֶבֶת.

תודה רבקה יקרה על ההגיג המעלה הרהורים נוגים על המציאות בה  את חיה בירושלים ולב זוכר את קורדובה. נקווה לימים טובים יותר.

יום רגוע ושקט

שמוליק

בין קורדובה לירושלים את מהלכת הלוך ושוב, לא מוצאת את מקומך. חצויה. וזה מכאיב, כן, בהחלט.  

... ואין מנוח מתלאות החיים. מהזכרונות. מהמכאובים. שם והנה והנה ושם.

נוחי נוחי ספינתי. במטותא.

הבנתי את הכאב 

את הגעגוע

אבל

זה הזמן שחולף

הזיכרון נשאר לעד 

יום נפלא

כל כך הרבה שנים את מדלגת בין זכרונות מקורדובה והמשא שלהן

והכאן...

זה מעייף והרגלים כואבות, קשה להן לשאת את הנטל של הגוף עמוס הזכרונות.

ואת עדיין מהלכת בדרך הזו, בין ירושלים וקורדובה, והזכרונות...

אני מתארת לעצמי את העייפות הזו ואנסה לתמוך בך יקרה שלי עם חיבוק.

<חיבוק> <לב> <חיבוק> 

<לב> <נכון> <לב> <תודה!> <לב>