הסתעפות

זועק, מעורר תהיות - העולם מנסה להתפייס, להאחז בנותר ואנו מצידנו נוקטים בגישה האלוהית, מתפללים לבורא כל הדרך ואין שומע אותנו.  תודה רבה לך אלה היקרה, יום שקט. 

תודה על המשוב

.

וואו. 

אלה לי אהובה, שיר גדול. שיר מואר.

"ואני כולי תקווה של אשליה" - נגעת עמוק-עמוק בתוכךְ 

פנימה, כש"מילים יצאו מהקשרן". עד כדי כך עמוק נגעת

שזכיתְ להארה רבת עוצמה. לא, לֹא "די למזור שהשתרע

בתוכי" (בתוכךְ).

שירךְ הוא גם פליאה אישית-פנימית, גם התייחדוּת וגם 

התחברוּת עִם קולות העולם, ועִם קולות הארץ הזאת,

הקוראים להתפייסוּת עִם הנותר,

בתפילה שאין מקשיב להּ. 

תודה רבה-רבה-רבה על שירךְ ועל כאבךְ, על ההארה, 

אלה לי אהובה, יקרה לי מאוד-מאוד. 

יום נעים ככל שניתן. 

חיבוק, שלךְ, <לב>

רבקה

---

בחוץ רעם התותחים נדם

ותכלת השמיים בקע משמש חמימה 

קטפתי את הלימונים והתפוזים שנשארו בעץ ברעדה .

תודה על משובך המחמם התומך בי תמיד 

הַמַּחֲשָׁבוֹת מִסְתַּעֲפוֹת

וּמָנוֹחַ לֹא נוֹתְנוֹת

כִּי הַתִּקְווֹת אַט אַט

הוֹפְכוֹת לְאַשְׁלָיוֹת,

וְהַלֵּב רַק מְחַפֵּשׂ מָזוֹר

שֶׁיָּבִיא לָנוּ אֶת הָאוֹר

כִּי הַתְּפִלּוֹת

כְּבָר לֹא עוֹזְרוֹת.

שיר עוצמתי כתבת אלה לי קרידה, הכאב מהמצב הנוכחי מעורר מחשבות רבות שלא נותנות מנוח והאור  לא נמצא בקצה המנהרה.

יום רגוע ושקט

שמוליק

אוהבת הרבה 

בוקר גשום ונקי

מנסה להכניס תוכן חדש 

תחושת כאוס פנימי. ידיים פרומות מחפשות חוט מקשר בתוכך. אין מזור לכאבך. גם כשמבצבצת תקווה היא נראית לך כאשליה, כמו דבר לא אפשרי ולא יחול שיפור. 

הבית האחרון מטלטל ממש-הזעקה לאלוהים שאינו שומע וממשיך לזרות את ההרס סביב. 

תודה יקרה 

כשכאן זה לא נגמר

אחפש משהו ישן או שאצור היום 

לא הכי במיטבי 

ולא דומע , ולא מקשיב

זרועות חוזרות ריקות

מצמרר

תודה יקר

ואין דבר המחבר

בין הפנמיות והחיצוניות 

הכאוס מושל בכיפה.

ימים סבוכים נחתו עלינו

כרגע, לא ניראה האור

בקצה המנהרה

גם התקווה רופסת ...

המשיכי לטפח את גינתך היפה

ומיצאי בה מזור לנפשך.

מרגש ברמות השיר אהובה :

חיבוק לערב שקט

ממני עליזה.

תודה שבאת