רָאִיתִי אֶת אֱלֹהִים:

נוגה, זועק, מעורר תהיות - את רואה את אלוהים והוא דומה למיכאל אנג'לו ואת כבר עייפה, כמה שנים עוד ידרשו לך כדי להגיע אל האדם הראשון שגם הוא ראה את אלוהים כמוך. תודה רבה לך רבקה היקרה, שבוע טוב וחמים. 

.

דני, איש יקר,

בתקווה שהצילום יעלה:

הנה האלוהים על פי מיכלאנג'לו בקפלה הסיסטינית:

.

אני מקווה שיעלה, דני. היצירה נקראת "בריאת האדם" . 

המשך יום נעים, 

<לב>

רבקה

---

.

איילה יקרה, 

אולי היית שם..? בכל אופן:

אִם הציור יעלה, גם אַתְּ תראי אֶת האלוהים של מיכלאנג'לוֹ

בקפלה הסיסטינית:

המשך יום נעים, יקרה. <לב>

רבקה

---

.

נ"ב: 

שם היצירה: "בריאת האדם" . 

<לב>

רבקה

---

והנה את ראית את אלוהים והוא דומה לאלוהים של מיכאלאנג'לו
ואת עייפת 

יפה שירתך רבקה יקרה

.

עייפתי מלעקוב אחרי כל מי שעקב אחרי כל אחד בתורו ... 

<חיוך> 

תודה רבה-רבה-רבה על המחמאות, אביה, אהובה. 

אז ראית אֶת הציור של מיכלאנג'לו בקפלה הסיסטינית? 

לא רק הציור הזה. בכלל. 

אני בכיתי. בלי בושה. 

הנה גם לךְ, בתקווה שגם כאן יעלה, עוד מבט קטן על הפלא 

הזה: 

מדהים, נכון? 

תודה רבה-גדולה-מאוד על תגובתךְ, אביה, יקרה לי כל כךְ. 

לילה טוב ומיטיב לךְ. 

שלךְ, <לב>

רבקה

---

לִרְאוֹת אֶת אֱלֹהִים 

שָׁם בַּתְּמוּנָה הַהִיא.

לִרְאוֹת אֶת בְּרִיאַת הָאָדָם

מַגָּע אֶחָד שֶׁל אֶצְבַּע

יוֹם אַחֲרֵי יוֹם

שָׁנָה אַחַר שָׁנָה

זֶה פָּשׁוּט מְעַיֵּף.

תודה רבקה יקרה על השיר המעניין  על אלוהים ועל האדם שם בתמונה של מיכלאנג'לו בקפלה הסיסטינית.

יום שקט ורגוע

שמוליק

.

האדם נמצא בהעתקת הציור אך ורק משום שלא הצלחתי 

להעתיק אֶת האלוהים בנפרד. 

בעצם, המיקרו-טקסט (לא-שיר, בהחלט: לא-שיר) כתוב לפי 

רֶקוּרְסְיָה על-בסיס הָאִידֵאָה של אפלטון, שאנחנו רואים אֶת   

ההשתקפויוֹת של האמת.

אולי יהיה לךָ קל יותר להבין על פי משחק-מַרְאוֹת: אַתָּה עומד

מוּל מראה, מאחוריךָ עוד מראה, ואַתָּה מִשְׁתַּקֵּף קדימה 

ואחורה עד בלי סוף, כמעט.

מָה שֶׁעִיֵּף אוֹתִי: לְחַפֵּשׂ אַחַר הָרִאשׁוֹן. <חיוך>

תודה רבה-רבה-רבה, שמואל, איש יקר-יקר. 

המשך יום רגוע ונעם. <לב>

רבקה

---

למעשה היית רוצה להמציא לך אלוהים, להאמין בו בכל לבך, וכך להאמין בטוב ולהיות בטוחה כי אכן הכל לטובה. 

.

<חיוך> <לב>

גליתי יקירתי, 

לא. לא. בהחלט. סתם, כתבתי על ההשתקפויוֹת לפי אפלטון. 

(הָאִידֵאוֹת, וכולי.)

תודה רבה-רבה-רבה לךְ על הבמה, על הבית, גליתי, יקירתי 

האהובה! 

שלךְ, כל עוד, <לב>

רבקה

---

לחוש את הנכסף 

ולהרגיש עייפה מהמסע 

שנים קדימה 

ולעבור בזמן אחורה אחורה 

התבגרנו יקרה 

.

אלה לי אהובה, יקרה לי כל כךְ, 

תודה רבה-רבה-רבה לךְ!

הנה גם לךְ, בתקווה שהעתק הציור יעלה: 

נכון נפלא? 

(אגב: האדם נמצא שם רק משום שאני לא מצליחה להעלות 

אך ורק אֶת האלוהים.)

שלךְ, <לב>

רבקה

---

רבקתי היקרה, החזרת אותי לביקור שלי שם, בקפלה הסיסטינית שבותיקן.

אני זוכרת שעמדתי שעה ארוכה עם הראש מוטה למעלה (עד שכמעט קיבלתי נקע בצוואר)

ועיני נדדו מהאדם הראשון ואל אלוהים. אל האצבע המושטת

ואל הרווח הדק בין הידיים - ידו של אלוהים וידו של אדם וניסיתי למחוק את הרווח הזה.

ניסיתי לדמיין מה חושב אדם הראשון, שרואה את אלוהים, רגע לאחר שיצר אותו...

כן, ישנה אי בהירות במילים האחרונות האלה, מי יצר את מי, אדם את אלוהים או אלוהים את אדם.

טוב רבקתי, הסתבכתי. אז לא נותר לי אלא לעצום עיניים (או לקחת את אלבום הצילומים שלי) ולשוב אל היופי

אל יופיים של הציורים שם, בקפלה הסיסטינית שבוותיקן.

.

נוריתי יקירתי, 

גם אני הסתבכתי - 

כי לא השגתי אֶת דמוּת האלוהים בלי האדם ... 

כל הרעיון כאן, במיקרו-טקסט שלי, הוא השתקפויוֹת: 

במקום אצבע אדם הראשון, מול האלוהים של מיכלאנג'לו

ניצב אלוהים כמוהו. אצבעו של זה השני נוגעת בזו של

הראשון, וכן הלאה, קדימה ואחורה. לכן, הוא המוּם.

(הבסיס: האִידֵאָה של אפלטון, לפיהָ אנחנו לֹא רואים אֶת הָאֱמֶת

עצמהּ, אלא השתקפויוֹת שֶׁלָּהּ בלבד.)

השאלה + הקושי שלי הם -

מתי הייתה הפעם הראשונה שהאדם דמיין אֶת האלוהים בדיוק

כפי שהוא מופיע בציור של מיכלאנג'לו? (דִמְיֵן: לא בהכרח 

צִיֵּר אותו, אבל כֵּן "רָאָה" אותו כְּכַזֶּה.) (לֹא נִכְנֶסֶת לעניין של 

"מי ברא אֶת מי" .)

לוּ היו לי הכלים המתאימים + 2 ידיים בריאוֹת, הייתי מצליחה 

להעמיד מעין צילום של אֶחָד מוּל השני וכולי. 

זהו, נוריתי שלי. 

שמחתי מאוד עִם תגובתךְ. תודה רבה-גדולה עליהָ.

עכשיו, לילה טוב לךְ, 

נשיקות וחיבוק, 

אהבה רבה-רבה, אמיתית (אפלטון - יש לו בעיה ...), 

רבקה שלךְ

---

והעיניים ,

שווא ידברו

.

תודה רבה-גדולה-מאוד על קריאה + תגובה, יצחק, חבר יקר. 

<לב>

רבקה

---