סיפורים
"פיצוץ גשר אשדוד (גשר "עד הלום")"
הזמן: 12/5 – 13/5/1948, בשעה 0200
המטרה: פיצוץ גשר אישדוד הנמצא 3 ק"מ צפונית לאשדוד וכ- 12 ק"מ דרומית-מערבית ליבנה, על מנת לעצור את הכוח המצרי שאמור לפלוש לא"י ב- 15.5.1948.
כוחותינו: מחלקה מוגברת של יחידה לא-אורגנית שנאספה מחיילים אשר נשארו במחנה. כגון: אנשי יחידת מסייעת, טבחים, פקידים ועובדי מינהל שונים, סייר, חבלן חטיבתי, וכן חיילים אשר לא יצאו עם שאר הכוח בגלל חוסר נשק. 2 מ"כ ויחידה אשר באה עם שמעון מרגולין, מפקד הכוח אשר בגת הנצורה. שאר הכוחות, יצאו למבצע "ברק" שלב ב'. מטרת המבצע: לנצל את מבצע "ברק" שלב א', והשלמתו ע"י פעולת טיהור השטח מכוחות עוינים. המשימה היא לנתק את הכוח הראשי להתקדמות הצבא המצרי (קודם כל, פיצוץ הגשר), כיבוש הכפרים הפורעים הערביים (ברקה, זרנוגה ו-אל כובבה), חיסול הכוח העוין ב-איבנה (יבנה).
גדוד 53 חנה אז במחנה בית-דראס, ומשם יצא לפעולה.
"אבן מאסו הבונים הייתה לראש פינה"
שמעון מרגולין הגיע במקרה למחנה בית דראס, מקום מפקדת גדוד 53.
פלוגה ב', שהוא היה מפקדה הייתה נצורה בגת. מדי פעם היה שמעון יוצא
למפקדת הגדוד כדי לקבל אינפורמציה, או לקבל נשק, תחמושת, מזון וכדומה.
ההמולה היתה רבה. הוא נפגש עם המג"ד יצחק פונדק, והמג"ד הטיל עליו את
פעולת פיצוץ הגשר.
האינפורמציה שבידינו: דו"חות של סיירים וצילומי אויר.
מרגולין החל לארגן את כוח המשימה, אסף את החיילים, ואנו הותיקים קיבצנו
אותם ליחידות, אימנו אותם בכלי הנשק השונים (כגון: תת מקלע "סטן" וכן גם
מקלע "ברן" שהיה בידי חיילים מפלוגה מסייעת). כמו כן הסברנו להם על פעולת-
לילה, וכדומה. אל נא נשכח, שרוב החיילים כבר שכחו את המעט שאולי ידעו.
הנשק: במחנה נותר נשק פגום ובלתי ניתן לשימוש, כגון: רובים איטלקיים,
ועוד גרוטאות שונות.
מרגולין החל ל"ארגן" נשק מהישובים השונים, שאמנם לא נפרדו מנשקם ברצון.
חומר הנפץ "נתרם" על ידי גן-יבנה בשני שקים ושתי פרדות (ס"ה 300 ק"ג).
חומר הנפץ חולק לתרמילים (למקרה שתהיינה בעיות עם הפרדות).
כינוס היחידה, הסברים על רקע המבצע, תיאור השטח, חשיבות הפעולה,
תכנית הפעולה של הצוותים השונים, דרך הגישה והנסיגה.
הפעולה בוצעה ללא מכשיר קשר (כי לא היה בנמצא מכשיר קשר עבורנו).
כבר בתחילת המסע ליעד, נבהלה אחת הפרדות וברחה. למזלנו, היא לא הייתה
עמוסה בחומר הנפץ, וכך חילקנו את החומר בין החיילים. לאחר מכן ברחה גם
הפרדה השנייה תוך כדי בעיטה באחד החיילים; שוב, למזלנו, היא השאירה את
חומר הנפץ במקום.
בשעה 3.00 בערך הגענו אל סביבת היעד. היחידות השונות תפשו מקומם לפי
יעדי הפעולה.
החבלנים ניגשו לבנות את הפיגומים להנחת חומר הנפץ. לאחר מכן הונח חומר-
הנפץ, ובתוכו גם מטענים-מאיצים שכרוכים ביניהם בפתיל רועם על-מנת להפעילם
בבת-אחת. בקצה אחד חיבר פתיל השהייה (פתיל שחור) כדי לאפשר לחבלן הנוסף
לסגת בזמן לפני הפיצוץ.
אברהם, החבלן החטיבתי, סיים את מלאכתו זמן מה לפני עלות השחר. הוא הודיע
לכל היחידות לסגת, ולאחר שווידאנו כי כל הכוחות נסוגו, הדליק אברהם את הפתיל
השחור. אברהם נסוג בריצה ותפס עמדת-מחסה. נשמע פיצוץ גדול, ואברהם חזר
לבדוק מה מצב הגשר. להפתעתו הגשר לא קרס. הסיבה: מחצית החומר לא
התפוצץ. אברהם חזר שוב, תיקן את הדרוש תיקון, והפעיל שוב. הגשר קרס.
"דרך המילים" 14.7.2005
