Non photogenic
אני שונאת להצטלם, המצלמה פשוט לא אוהבת אותי.
בכל תמונה שלי, אני תמיד יוצאת כמו זונת קראק, עם העיניים אדומות ופקוחות לרווחה,
ממש שוקיסטית.
אבל זה לא היה ככה כל הזמן, פעם הייתי יוצאת מדהים בכל תמונה ותמונה, אפילו הוצאתי בוק.
הייתי פשוט מאוהבת בתמונות שלי, בכל שוט יצאתי יותר כוסית מהשוט הקודם.
אך כל זה איננו והכל בגלל גמד אחד קטן ומגעיל.
זה קרה לפני שלוש שנים אני חושבת, בזמן שטיילתי לי בשוק הכרמל וחיפשתי מציאות.
הלכתי והלכתי, הייתי לבדי באותו יום, ראיתי מלא סוחרים ובאסטות, אבל משהו משך לי את העין...
באיזו פינה רחוקה ונטושה ראיתי גמד קטן צועק לעוברים ושבים לקנות ממנו מצלמות קסומות,
אני הבטתי בו, זה דיי נראה לי מוזר.
ליד הדוכן שלו, היה שלט שכתוב עליו בגדול-
"המצלמות של שוקי- יאהבו אותך זמן ארוך יותר- באחריות"
הייתה לו שן זהב בקדמת הפה וקרחת, אם הוא היה גבוה יותר,
הייתי בטוחה שהוא עובד בשביל היאקוזה או משהו. לא יודעת למה עמדתי ונעצתי מבטים, עד שלפתע הוא קלט אותי-
"היי את!! בובה! בואי לפה מותק ותקני לתחת השווה שלך מתנה !" צעק לעברי הגמד.
הוא היה בערך בגובה חצי מטר ואני לא מגזימה, הייתי בשוק שהוא בכלל דיבר אליי ככה.
"תתחיל להירגע סוטה! ואני לא צריכה מצלמה, תודה, יש לי מספיק בבית..." אמרתי בחצי כעס.
"די, מה את מתלהבת מעצמך? חוץ מזה, מצלמה כזו עוד לא הייתה לך, על אחריותי!" צרח לעברי הגמד שוקי.
"הא, באמת? ומה כל כך מיוחד בה אם אפשר לדעת??" שאלתי בספקנות.
"תקשיבי, ציצים גדולים, כשאני אומר לך שהמצלמה הזו מיוחדת תאמיני לי!" צרח עליי הגמד ונופף עם המצלמה בידו.
"אההה? איך אתה מעז?! חצוף! אני לא מעוניינת, שלום ולא להתראות." אמרתי והייתי המומה מהגמד החצוף, איך הוא לא מתבייש, התחלתי ללכת משם.
"טוב, טוב, בסדררר חכי!! אני אגלה לך, אבל תבטיחי לא לגלות לנפש חיה! אחרת... המצלמה תעבוד בדיוק ההפך ממה שהיא אמורה לעבוד שמעת??!" אמר, אני הבטתי בו בחשדנות והחלטתי שאני מוכנה להקשיב.
"אוקיי, תעשה את זה מהר, אין לי את כל היום." אמרתי וצעדתי אליו בחזרה.
"תקשיבי לי טוב, טוב, ברגע שתצלמי את עצמך במצלמה הזו, את תמשיכי להיראות כוסית כל חייך!
לא משנה כמה תאכלי וכמה תזללי, את תיראי כמו שהיית בתמונה הראשונה שצילמת במצלמה הזו.
אני אומר לך, כדאי שתצטלמי עוד היום לפני שתגדלי תחת וכרס, אז זה כבר לא יהיה שווה...
בכל אופן, שלוש מאות שקלים חדשים והיא שלך, מה את אומרת?" שאל וחייך בערמומיות.
"רגע, אני לא בדיוק מאמינה למה שסיפרת, אבל לא הסברת לי מה יקרה לי אם אני אספר למישהו אחר על "כוחה" של המצלמה, אז, ספר." אמרתי.
"אה נכון..., תראי, אם תספרי וכבר הצטלמת פעם אחת בלבד במצלמה, כל התמונות שתצטלמי בחיים שלך, לא משנה באיזה מצלמה, יצאו כמו חרא! את תיראי זוועה, לא משנה כמה מייק אפ תשימי, לא משנה, כמה כוסית תהיי, את תיראי כמו... קוף ים!" אמר שוקי וגיחך.
"מה?? מה זאת אומרת קוף ים?!" דרשתי לדעת,
"סתם בדיחה בובה, אני מתכוון, את תיראי פשוט גועל נפש, הבנת? האחריות עלייך" אמר והחזיק במצלמה.
"אוקיי, נגיד ואני רוצה אותה, כמה זה יעלה לי?" שאלתי, האמת שלא חשבתי לרגע אחד שהוא דובר אמת, אבל רק בשביל הקטע, הרגשתי שאני חייבת.
"כבר עניתי לך על זה , אבל בכל מקרה אני אומר לך - זה שלוש מאות שקלים, אבל בשבילך מאתיים שקלים" אמר.
"מה?? קצת נסחפת לא??" אמרתי, "לא גברת, אני חושב שאת לא מבינה את הערך של המצלמה! אבלמאה חמישים מחיר סופי וסגרנו מה ההחלטה שלך?" אמר בעצבים.
" נו טוב, בסדר, יאללה, מאה חמישים שקל זה בסדר" אמרתי.
אחרי ששילמתי לו והוא הביא לי את המצלמה ביד, הוא אמר –"תזכרי, זה לא משחק מותק, אני הזהרתי אותך, אל תספרי לאף אחד!" אמר וזה כבר התחיל להפחיד אותי.
"בסדר, תודה" אמרתי והלכתי משם מהר, לא האמנתי שקניתי ממנו את המצלמה הזו.
-
כשהגעתי הבייתה באותו יום, ביקשתי מחבר שלי (עכשיו כבר לשעבר) שיעשה לי בוק,
הצטלמתי איזה שלושים תמונות, אהבתי את התוצאות.
אחרי שלושה שבועות בערך, כבר שכחתי מהאזהרה של שוקי ובטעות פלטתי את "הסוד" של המצלמה בפני חברה שלי.
התוצאות לא איחרו להגיע-
יומיים אחרי זה, הצטלמתי עם חברות בעזריאלי, כשפיתחתי את התמונות...
הצעקה שלי הרעידה את כל גוש דן.
לא האמנתי למראה עיניי, נראיתי זוועה, עם עיניים בולטות ופרצוף חיוור ועייף, אפילו כמה טיירים שאין לי בכלל!! התחלתי לבכות, רצתי לשוק, חיפשתי את שוקי.
כשמצאתי אותו הוא צחק ואמר-
"אתם הנשים, לא יודעות מתי לסתום את הפה! ידעתי שזה יקרה לך, אבל מותק, אני לא יכול לעשות כלום, הזהרתי אותך נכון?" אמר וחייך.
"אתה!! חתיכת זבל!! הרסת אותי! מה עשית?? מה זהההה??" צרחתי וקפצתי עליו כדי לחנוק אותו.
אחרי חמש דקות שאני חונקת אותו, הוא איבד את ההכרה,
האנשים נבהלו הזמינו אמבולנס.
חברה שלי שחררה אותי בערבות, זה היה יום חרא.
מאז הבנתי שהוא עבר לשוק אחר בצפון, הוא לא התקרב יותר לשוק הכרמל, כנראה הוא פחד ממני..
ואני כמובן... יוצאת מסריח בתמונות מאז.
כלום לא עזר,
שרפתי את המצלמה, שברתי אותה, ריסקתי אותה, אך עדיין... נראיתי גועל נפש.
לכן אני כבר לא מצטלמת, נמנעת מזה כמה שיותר, כי אני ממש נון פוטוגניק והכול בגלל השוקי הזבל הזה, הוא והמצלמות שלו.
אילו רק המשכתי ללכת וזהו.....
