כּוֹחוֹת הַפַּחַד

אתה מהלל את הפחד בנסיון להיפטר ממנו ואז עוטפת עצמה דמעתך בכאב... תודה רבה לך שמאי היקר, ערב טוב. 

צְלָלִים מֵהַמִּלְחָמוֹת, 
רוֹדְפִים בַּלֵּילוֹת,
הֶבְזֵקִים שֶׁל פַּחַד, 
חֲרוּטִים בְּזִכְרוֹנוֹת.
הַמְּנוּחָה אֵינָהּ מַגִּיעָה
וְהַשֶּׁקֶט עוֹטֵף אֶת הַדְּמָמָה.
אֲנָשִׁים מַמְשִׁיכָם לִחְיוֹת
אַךְ הַצַּלָּקוֹת בְּנֶפֶשׁ נוֹתָרוֹת...

תודה שמאי היקר על השיר הקשה והנוגע שנכתב אחרי חצות כשאז רגעי הפחד צצים בעוצמה מתוך הזכרונות של המלחמה.

שבת מבורכת ושקטה

שמוליק

הטראומה הזו אינה חולפת לעולם. היא מתעוררת ביום אך בעיקר בלילות מסויטים. כל כך כואב ומכאיב. 

שיר עצוב מעט משרה תוגה

והגימויים מדהימים

נהנית מהשפה העשירה

.

ליילל אֶת שירךָ כמו חיה פצועה. 

יכול להיות שרק אחרי חצות הלילה אפשר לכתוב שיר כמו שלךָ, 

שמאי, יקר. 

בכל אופן: 

תודה רבה-רבה-רבה לךָ עליו, ושבת שלום ומבורכת. מי ייתן,

גם בשורות טובוֹת. <לב>

רבקה

---

שמאי אישי היקר

****************

ביעותי לילות לבנים מצמיתים,

אינם נותנים מנוח,

כובשים כל חלקה

והנפש מתייסרת.

מי כמוני עדת ראייה,

הרואה את סבלך,

ערב אחר ערב באדיקות

וידי  תקצר מלהושיע .

מברכת לבריאות איתנה

לימים טובים ומאירים.

המשך להיות חזק, להאבק,

אל תוותר לכאב

בכוחך לנצח ...

כתיבה מרובדי הלב

בשפה עשירה ומשובחת

בדימויים עוצרי נשימה.

שלך

אוהבת

רעייתך

עליזה.

ואכן קודר מאד שירך זה. וחוסר האונים זועק השמיימה