הַמּוּזָה הָלְכָה לְאִבּוּד - מוקדש לדני זכריה

מחכה למילים חזקות - יש שהמילים שלך אינן מספיקות חזקות לחשוף ואת מוחקת מאשר כותבת, ממתינה לשעת כושר. תודה רבה לך אביה היקרה, שבת טובה. כל אחד והמוזה שלו.

שמורות עמך בכספת הזמן לימים בהן תקופת היובש תגיעה, והמוזה לא תגיעה לביקור. 

אני כל כך אוהבת את ההומור השנון המשתרבב והאמירה הנפלאה שלך! 

כְּשֶׁהַמּוּזָה נֶעֱלֶמֶת

בְּלֵב תְּחוּשָׁה

אָז מוּזָרָה

שֶׁהַמִּלִּים שֶׁבַּכַּסֶּפֶת

לֹא רוֹצוֹת לָצֵאת

וְלַהֲפֹךְ לְשִׁיר.

וּכְשֶׁהַמּוּזָה מְרַחֶפֶת

מֵעַל עָנָן 

שֶׁל הַשְׁרָאָה

הַמִּלִּים זוֹרְמוֹת

כְּמַעֲיָן הַמִּתְגַּבֵּר

וְלָשִׁיר הוֹפְכוֹת בְּאַהֲבָה.

מקסים אביה יקרה  השיר שכתבת , כולנו חשים את אותה ההרגשה כשהמוזה נעלמת אך בלב תמיד שוררת התקווה שהמוזה עוד תחזור והמילים שבכספת הלב תהפוכנה לשיר מלא  באהבה ואור.

יפה ההקדשה לדני היקר שלנו.

שבת מבורכת ושקטה

שמוליק

.

אולי המוזה הלכה לאיבוד, אבל מצאת אֶת המילים (מכספת 

הזמן?) לכתוב שיר חושף ומסתיר - ומקסים. 

תודה רבה-רבה-רבה, אביה אהובה, משוררת יקרה לי מאוד. 

<לב>

רבקה

---

אביה יקרה

**********

כותבים ומוחקים,

מוחקים וכותבים

וחוזר חלילה,

כך משתבחת היצירה

במילים יפות, נוגעות

וגבוהות 

לשבוע מלא באור

עליזה.