וְאִם הַשִּׁיר הַזֶּה נִשְׁמָע לָכֶם מֻכָּר / אהוד מנור, חנן יובל, 1985.

נוגה, זועק - את חוששת כי אכן א"י בקפסולה של זמן וכי הפוליטיקאים ישחיתו אותה. תודה רבה לך רבקה היקרה, צהריים טובים. ארץ זבת חלב ודבש לא משחיתים. אף אחד.

.

אוייש ... 

חנוך לוין שייךְ ל"ארץ ישראל הישנה והטובה" , חלק בלתי נפרד

ממנה. 

אגב: "מלכת אמבטיה" , בלי הא הידיעה. 

אָבוֹת, נְבִיאִים: שכחתָּ "מְלָכִים" ...?  

ואולי אַתָּה בדעה שעל היהודים לכבוש עוד ועוד, להתרחב, 

לחזור אחורה בזמן, כדוגמת הָאִסְלָאם? 

זהירוּת, אדם. 

ותודה רבה-רבה-רבה על תגובתךָ הגלויה. <לב>

רבקה

---

כמה שהמילים הללו רלוונטיות כיום. נורא! 

תודה רבקה יקרה על השיר המעיד  על נוסטלגיה עמוקה למציאות היסטורית הנתפסת כטובה יותר, ועל חשש עמוק מפני השפעות פוליטיות שליליות על הערכים והמורשת של אותה תקופה.

שירתם של אריק  וחוה בהחלט מעצימים את המסר של השיר.

המציאות בה אנו חיים מעוררת חשש גדול שהארץ שאהבנו ואותה שמרנו בקפסולה בליבנו  פשוט תיעלם.

יום שני מבורך

שמוליק

בימים הללו

אנו , 

גם ללא השלט -

"זהירות שביר"

האוזניות באוזניים והשיר מתנגן לו

ממלא אותי, הוא מלא תקווה, לעד לא מתייאש.

אל האור ואל החופש...

וכאן ישנם פוטליקאים מושחתים שמסתירים את האור

ואת החופש.

אני מלאה יאוש, רבקתי היקרה,

איפה היא ארץ ישראל הישנה והטובה.

.

נוריתי יקירתי, נוריתי היחידה, 

אני הקטנה לוקחת אֶת ידךְ אֶל הציור המופלא שלךְ, 

שָׁם וֶרֶד מביא חיים באמצע שדה-מוות. 

מחבקת אותךְ באהבה רבה, 

רבקה שלךְ

---

ריגשת אותי,

ריגשו אותי המילים

ממלאת אותי אהבתך

תודה.

.

תודה לךְ! <לב>

רבקה שלךְ

---