הֲגִיג

אֵין נִגּוּד בֵּין הַיֵּשׁ לְאֵין, אוֹמְרִים בַּמִּזְרָח,

הָאֶחָד מוּכָל  בַּשֵּׁנִי וּמַשְׁלִים אוֹתוֹ.

גַּם בְּאֵין עֲשִׂיָּה, דְּבָרִים נַעֲשִׂים,

קוֹרִים, מִתְקַיְּמִים.

כְּשֵׁם שֶׁבְּאֵין סֵדֶר,

יֵש אֶת הַסֵּדֶר הַפְּנִימִי שֶׁלּוֹ,

                                            הֲרֵי

שֶׁאֵין שְׁטוּת  גְּדוֹלָה

מִלְּזַלְזֵל בְּאֵין, כִּי הַאֵין

נִצְחִי כַּיֵּשׁ וַאֲנַחְנוּ בְּנֵי חֲלוֹף.

אָז לָמָּה שֶׁאֵין לִי אוֹתָךְ אִיתִי, לְיָדִי,

אֵין לִי אוֹתִי וְלָמָּה כְּשֶׁיֵּשׁ,