שִׁנּוּיִים

 קשיי התאקלמות דרמטיים ואיך לא? ןןדאי ודאי כעת

.

עכשיו, רק עכשיו, אודי. 

מעולם לא הייתי "עולה חדשה" , אפילו לא מטעם הסוכנוּת ...

(סיפור ארוךְ, כבר סיפרתי כמה פעמים.)

המציאוּת הזאת, העכשווית, היא שמאלצת אותי להרגיש 

"ככה" .  

תודה רבה-רבה-רבה, יקר. <לב>

רבקה

---

.

השינויים - ה"ראש" החדש, הדתי-פנאטי, הלך הרוח החדש, 

אלה השינויים שנותנים לי להרגיש בסבעבה חדשה, ללמוד

אותהּ, ותוך מאמצים. 

אגב: מעולם לא הייתי "עולה חדשה" - אפילו לא מבחינת 

הסוכנוּת היהודית. (סיפור ארוך, כבר סיפרתי.) גם לא 

הרגשתי "עולה חדשה" : התאקלמתי מהר-מהר, עברית 

מהר-מהר, ... 

תודה רבה-רבה-רבה, אביה אהובה. המשך יום נפלא. <לב>

רבקה

---

תודה רבקה על השיר הקצר המתייחס למציאות כאן בארץ. את נזכרת בעליה לארץ ותחושה שזה קרה בטעות לא מרפה כשאת רואה , מקשיבה ופוסעת אנה ואנה  כאן בארץ  המובטחת.

נקווה לימים טובים יותר

יום שלישי מבורך

שמוליק

.

שמואל, יקר, 

הרי כבר סיפרתי-הסברתי ...

מעולם לֹא "עלינו" ארצה. מעולם לא הייתי "עולה חדשה" וכו' . 

המציאוּת הזאת, האווירה העכשווית, היא שנותנת לי לראשונה

להרגיש "עולה חדשה" שחייבת להתאקלם. 

תודה רבה-רבה-רבה, המשך יום נעים ורק טוב יותר לךָ. <לב>

רבקה

---

שוב את חוזרת להיות הנערה שהגיעה בטעות ארצה ומנסה לעכל את סביבתה. כן, את לא מזהה את הסביבה עכשיו, את המדינה הזו. 

.

בדיוק-בדיוק, גליתי יקירתי האהובה. 

וההבדל הוא ענק: הייתי נערה, היו לי  ה-מ-ו-ן  כוחות, ... 

תודה רבה-רבה-רבה על הכול והמשך יום נעים, גליתי הנפלאה. 

שלךְ כל עוד, <לב>

רבקה

---

.

אני משתדלת, גליתי יקירתי. משתדלת-על-באמת, כמו

שאומרים. 

ואז אני יוצאת (לקנות תרופות וכד'), ורואָה, שומעת, ... 

חייב-חייב לבוא שינוי. 

תודה גדולה על עידודךְ, גליתי האהובה. <לב>

רבקה

---

לא נגמר - בלית ברירה את מתאמצת לעכל את הסביבה החדשה, לא הסתגלת אליה. תודה רבה לך רבקה היקרה, יום טוב.

.

עכשיו-עכשיו קשה לי להסתגל לשינויים במדינה. 

תודה רבה-רבה-רבה, בריאוּת ורק טוב לךָ, דני, יקר. <לב>

רבקה

---

.

לא, איילה יקרה. לא אֶת סיפור העליה, כי מעולם לא עליתי

ארצה (כבר סיפרתי על כךְ), ומעולם לא הייתי ולא הרגשתי

"עולה חדשה" .

עכשיו-עכשיו אני מרגישה שעליי להתאקלם למציאוּת החדשה

במדינה: הדתיוּת הפנאטית, ועוד. 

תודה רבה-רבה-רבה ורק טוב לךְ, יקרה. <לב>

רבקה

---

אנו באנו ארצה לבנות ולהבנות בה...

לגאול ולהגאל בה.

אוי רבקתי, נערה צעירה שבאה לכאן

מקום חדש תקוות חדשות בית חדש.

אולי הגעת בטעות, אבל אמרת שזה הבית.

איפה זה עכשיו, פתאום את לא מכירה את הארץ הזו,

שוב את מרגישה כמו אז, הנערה הצעירה שהגיעה בטעות...

אוי רבקתי

כואב לי כואב לכולנו המצב הנורא,

כשמוקי עמד עם הלוחמים על גדות התעלה,

הוא אמר לחבר שלו "אנחנו כאן  בין המצרים ובין כל העם שלנו שם בבית.

אנחנו חייבים לשמור על הבית..."

מה הוא היה אומר היום, מול הבית שנהרס מבפנים.

האם הוא היה מכיר אותו?

.

נוריתי. נוריתי יקירתי היחידה. 

אני מכירה אֶת מוקי רק דרכךְ ודרךְ אלה שפנו אלייךְ כי היו חבריו. 

חושבת עליו, חושבת על דודני ברוך גולן, חושבת על אלה שהכרתי

באוניברסיטה ושָׁבוּ ללימודים שרופים-למחצה, או חסרי איבר או

יותר (בלי יד, בלי רגל, או בלי יד ובלי רגל), ועל אלה שלא שָׁבוּ, 

ועל הסטודנטים שלי, ...

קשה. קשה לי. ולָךְ - קשה מאוד. 

נכון, אימצתי אֶת ישראל, התאהבתי בָּהּ, בטיולים מֵרמת יוחנן, 

ברמת יוחנן עצמו, קיבוץ פורח. בירושלים, שהנוף מזכיר אֶת 

קוֹרְדּוֹבָּה "שלי" גם מבחינת אנשֶׁיהָ בזמנוֹ.  

אני לא מנחמת אותךְ, נוריתי. 

אני יכולה רק לחבק אותךְ. 

תודה רבה-רבה-רבה לךְ, יקרה שלי. <לב>

רבקה הקטנה

---